סיפורים בראש

עוד מעט יום כיפור, "חג האופניים", ובסופו, כמו תמיד, נשמע כמה אנשים טופלו במיון. כמה ילדים נפצעו ונפגעו ומה מצבם. איזה חג מסוכן! במהלך חיי "זכיתי" לשלושה ביקורים במיון.  מיון 1 - מקרה אוזן. קרה ממש עכשיו, ערב חג. כבר כמה ימים אני מרגישה לחץ באוזניים. התחושה מוכרת לי מהבריכה, וחשבתי שאולי רק חדרו לי מים לאוזניים. לכולם צעקתי שהטלפון שלהם מקולקל, שיסגרו את הספיקר כי לא שומעים כלום!!! אלא שבלילה הופיע כאב קל באוזן שמאל וירידה בשמיעה. הרגשתי כמו דג באקווריום. כולם רק פותחים את הפה אבל לא משמיעים קו רופא א.א.ג שמצאתי ממש במקרה לאותו היום בדק את האוזניים, הקיש עם גונג על האף ופסק "לכי  עכשיו למיון בבית חולים". הופתעתי! "מה החיפזון?" שאלתי. הוא הסביר שיש חשש לפגיעה באוזן הפנימית ולסיבוכים. ממש לא בא לי. שמתי וויז ונסעתי. הגעתי למיון. קיבלתי מספר 82ב' והתיישבתי. למזלי לא היו הרבה אנשים, אלא שזה שהתיישב לידי היה כולו אדום ומשתעל. וכידוע, לבית חולים אתה מגיע כדי להתרפא ויוצא לפעמים חולה... ברחתי לצד השני של האולם. שלוש פעמים קראו ברמקול: מספר 82ב', ...

"נרשמנו לקרוז של משען?" שאל רוני כשראה ארבע נשים מבוגרות בכיסאות גלגלים מתגלגלות לעבר דלפק הקבלה בשדה התעופה, בעוד הוא עצמו צועד עם מקל. אלא כשהגיע הזמן לעלות למטוס, קרה נס! כולן נעמדו על רגליהן, וכיסאות הגלגלים הוחזרו לאולם הנוסעים. בנות שמונים כבר לא רוקדות על הבלטה כדי שהבעל יאזין מלמטה, אלא יוצאות לטייל ברחבי העולם. הגדילה לעשות אחת שהגיעה עם קלנועית חשמלית אדומה. היא דהרה עליה ברחבי בריטניה, לא דילגה על אף אתר ותמיד הגיעה ראשונה ותפסה את המושב הראשון באוטובוס. קראנו לה "זו עם הרולס רויס". המבוגרות שלנו צלחו את הטיול בשלום. זו שצלעה ונזקקה לעזרה הגיעה לרוב אחרונה. אחרת נרדמה בכל נסיעה באוטובוס והתעוררה רק כשהוא עצר. זו שנשענה על מקל הגיעה לבסוף, כמו הצב במשל הצב והארנב, וזו שעל הקלנועית צעקה על כולן שיזדרזו. פה ושם הן הלכו לאיבוד, ולמי זה לא קרה? לפעמים לא עמדו בלוח הזמנים הקשוח, יציאה בשמונה ועשרים כל בוקר, והקבוצה נאלצה להמתין שעה ארוכה. וכשהשעון "התחלף" במעבר בין אנגליה לצרפת, הן פספסו את המפגש הקבוצתי.  היו מי שכעסו, אבל בסך הכול אפשר להסיר בפניהן ...