סיפורים בראש

הזברה כל היום רעבה, לא מפסיקה לאכול, לועסת עוד עשב ועוד עשב ואז מגיע האריה, נותן בה ביס אחד... ושבע לשבוע. ולמה אני מספרת לכם את זה? כי עליתי במשקל, מכנסי הג'ינס לוחצים, לפני שהמשקל יודיע לי: "נא לעלות אחד אחד" החלטתי שצריך לרזות. אז נרשמתי ל"שומרי משקל". השם קצת מטעה. אף אחת שם לא באמת רוצה "לשמור" על המשקל. כולן רוצות לרדת במשקל.  בחוג הספציפי הזה, נשקלים בתחילת כל מפגש אבל לא סופרים קלוריות. לומדים "אורח חיים בריא". לומדים לאכול נכון, בצורה אחראית ומסודרת.  לדוגמא,  שתי עצות או כפי שהמדריכה מכנה אותן, עוגנים. ⚓ עוגן המים.  שתו הרבה מים. אצלי במטבח עומד בקבוק מים וכוס גדולה. כל פעם אני לוקחת ממנו שלוק ולפני כל ארוחה, כוס מלאה מים. ⚓ עוגן ההתארגנות.  מתכננים הכול מראש. מכניסים הביתה רק אוכל בריא שמכיל הרבה  חלבונים, הרבה ירקות ופירות ומעט פחמימות . אוכלים ארוחות מסודרות. מותר,צלחת אחת בלבד.  החלק הקשה, ב זמן הארוחה אין הסחות דעת. לא מדברים, אין טלפון אין עיתון. מתרכזים באוכל ובטעמיו. וזה מזכיר לי טיול שהיינו בדרום הודו. טיול יוקרתי ומפונפן, ...

עברנו תקופה קשה.  רואים על הפנים של כולם. ואם לא בפנים אז בשיער שצמח והלבין, במשקל או בארון התרופות.   ופתאום, האירוע הסתיים, הפסקת אש.  קצב החיים זינק כמו פקק שחולץ מבקבוק שמפניה, מאפס למאה. הטיסות חזרו, אנשים יצאו לעבודה, תלמידים לבתי הספר, בליינים לבילויים. המסעדות ובתי הקפה שוב התמלאו וגם הפקקים בכבישים חזרו. הטרפת אחזה בכולם. עם ישראל חי.  ברגע ששמעתי "הפסקת אש" זינקתי לגבעות הכורכר, לטבע שכל כך התגעגעתי. אנחנו עצרנו מלכת אך הוא לא עצר. הפריחה הייתה בשיאה, אפילו השבילים כוסו בפרחים והנמלים פסעו בדרכים חדשות. האוויר היה צלול, השמיים כחולים. איזו הרגשה נהדרת! של חופש ושחרור!  יום הזיכרון בשולי הגבעות בתוך חורשה עומדת לה אנדרטה לזכרו של חייל שנפל בלבנון באחת ממלחמות ישראל. מידי שנה  לפני יום הזיכרון אני חורגת ממסלולי הקבוע ומגיעה אליה, מרימה לכלוך פה ושם ומניחה דגל קטן. וכך גם עשיתי היום. ונזכרתי בערב יום הזיכרון שנת 2020 תקופת הקורונה.  חשבנו שסוף העולם הגיע. הסתגרנו בבתים, הגפנו תריסים וסגרנו חלונות. פחדנו מהאוויר "הרע" שבחוץ כמו מקרינה ובעיקר...

  אני וחברתי אוהבות לצעוד. לא רק מהממ״ד למטבח, אלא בעיקר בחוץ. די, נמאס לנו לשבת בבית. החלטנו לתכנן סיור בטוח, כזה שבכל כמה עשרות צעדים יש ממ״ד, וכך נטייל בנחת בלי לדאוג מאזעקות, טילים ושברי יירוט. תחנה 1 : הגינה שלי.  הפריחה בשיאה. כובע נזיר, לוע הארי, פרגים, אפילו גדלים בה תותי שדה אדומים. ויש ממ"ד בדירה.  תחנה 2: רחוב ז׳בוטינסקי, הממ״ד נמצא צמוד למרפאת הווטרינר. הגינות פורחות. הווטרינר שהשכנים התלוננו עליו בגלל החניה, החתולים, הכלבים והשלט הגדול המאיר שמטריד את שנתם בלילה. מאז שהקים ממ״ד בחזית מרפאתו, אותם שכנים רצים אליו ביום ובלילה. בזמן השהייה תוכלו גם ללטף חתול. תחנה 3: סניף ויצ״ו. חנות יד שנייה. הממ״ד בתוך הסניף. בין התרעה לאזעקה תוכלו לרכוש שמלה יפה "יד שתיים" בפרוטות, חולצה לחג לבעל או בגדים לנכדים. הכול במחיר שווה לכל נפש. זו גם הזדמנות מצוינת להיפרד מחבילות הבגדים שצברתם. שימו לב, בימי שישי סוגרים בשעה 12:00. תחנה 4: בית הכנסת, הממ"ד בכניסה משמאל. אם לא ביקרתם מזמן ותפסה אתכם אזעקה, זו הזדמנות לחזור למקורות. הממ״ד מלא בספרי תפילה. תוכלו להתפלל או לקרוא ת...