סיפורים בראש

יולי. לוהט בחוץ. אוגוסט כבר דופק בדלת. למה שלא נטוס לאלסקה? גרינלנד?  עצרתי ליד דוכן מפעל הפיס שנצץ כמו מיני לאס וגאס, האבא של כל המשאלות. החלטתי להשתטות קצת. "סליחה" שאלתי את המוכרת "הגעתי למפעל הפיס?"  "כן". "אז איפה פה המפעל?"  "איזה מפעל?"  "מפעל הפיס. איפה הפועלים?" היא חשבה רגע וענתה: "אולי בבנק הפועלים..." צחקנו. השם הוא המוצר וכל השאר יחסי ציבור. פעם קראו לזה הימורים היום זו כבר "תעשיית ההימורים". וזה מזכיר לי: להורי הייתה חנות חשמל קטנה בדמי מפתח ברחוב הרצל ברחובות.  צמוד אליה במעין כוך ישבו סנדלר ושען שחלקו בינם את השטח.  השען ישב מקדימה ותמיד הפחיד אותי. הייתה לו זכוכית מגדלת ענקית תקועה בעין והסנדלר ישב מאחורה עם מסמרים בפה ורצועה עור שעליה היה משחיז סכינים.  בחנות של הורי היה דלפק עץ ארוך עמוס במגירות ובהן ציוד חשמלי. בטריות, כבלים, שלטרים, בתי מנורה, סוללות,,,ועוד.  על הדלפק עמדה קופה רושמת כבדה. כל פעם שסובבו את הידית נשמע צלצול קטן, המגירה קפצה החוצה ושטרות כסף נגלו לעין. לתומי חשבתי שהיא מד...

את הסיפור שלי על פראג לא תמצאו בשום מדריך תיירים הטיסה החודש חגגתי יום הולדת. הגעתי לגיל מרשים. כזה שנשמע כמעט ארכיאולוגי, משהו מתקופת הבית הראשון. לכבוד יום ההולדת החליט בעלי לפנק, ובעיקר להתפנק. טסנו לפראג. צברנו נקודות באל על וזכינו לטוס במחלקת עסקים, כולל כניסה ללאונג' לפני הטיסה. פעם אחת מגיע גם לנו. "ביזנס"... "לאונג'"...אני אפילו לא יודעת איך מבטאים את המילים האלה. גלגלתי אותן על הלשון שוב ושוב, שלא אשכח. עד לפני רגע היינו חלק מהעם. פתאום אל על העניקה לנו מעמד אצולה חדש. מיד אחרי ביקורת הדרכונים מיהרנו ללאונג' לטעום מכל הטוב שהכינו לנו. זו הייתה ארוחת הצהריים השנייה שלי באותו יום. לפני שיצאנו לשדה היינו חייבים "לגמור" את כל מה שנשאר במקרר, שלא יתקלקל. זה לא הפריע לנו לטעום מכל המאכלים בלאונג', לשתות מכל המיצים ולנשנש מכל העוגות. עלינו ראשונים למטוס וצנחנו הישר על הכורסאות הרחבות, מתחנו את הרגליים, איזה מרחב. בזמן שה"פלבאים"(פשוטי העם) שעד לפני שעה הייתי אחת מהם, חלפו בדרכם למחלקת התיירים אנחנו כמו שני ילדים בלונה פארק התחלנ...