סיפורים בראש

להורי הייתה חנות חשמל קטנה בדמי מפתח ברחוב הרצל ברחובות.  צמוד אליה במעין כוך ישבו סנדלר ושען שחלקו בינם את השטח.  השען ישב מקדימה ותמיד הפחיד אותי. הייתה לו זכוכית מגדלת ענקית תקועה בעין והסנדלר ישב מאחורה עם מסמרים בפה ורצועה עור שעליה היה משחיז סכינים.  בחנות של הורי היה דלפק עץ ארוך עמוס במגירות ובהן ציוד חשמלי. בטריות, כבלים, שלטרים, בתי מנורה, סוללות,,,ועוד.  על הדלפק עמדה קופה רושמת כבדה. כל פעם שסובבו את הידית נשמע צלצול קטן, המגירה קפצה החוצה ושטרות כסף נגלו לעין. לתומי חשבתי שהיא מדפיסה כסף. מסביב היו מדפים ועליהם כל מוצרי החשמל של אותם ימים. מגהצים חשמליים, כיריים, פלטות שבת, טרנזיסטורים, פנסים, מאווררים, רדיו, מיקסרים, טוסטרים ועוד. מהתקרה השתלשלו לוסטרות בשלל צורות. ובחלון הראווה עמדו מוצרי היוקרה, הכוכבים הגדולים: מקרר תנור אפייה ומכונת כביסה. הורי עבדו כמו שתי נמלים חרוצות מבוקר עד ערב. בשעות הצהרים שבו הביתה לאכול ולישון. שלאפשטונדה. ובשעה ארבע חזרו שוב לעבודה. בתום יום העבודה, היו מנקים ומסדרים את החנות, מרוקנים את הקופה. נועלים את הדלת שהידית ש...

את הסיפור שלי על פראג לא תמצאו בשום מדריך תיירים הטיסה החודש חגגתי יום הולדת. הגעתי לגיל מרשים. כזה שנשמע כמעט ארכיאולוגי, משהו מתקופת הבית הראשון. לכבוד יום ההולדת החליט בעלי לפנק, ובעיקר להתפנק. טסנו לפראג. צברנו נקודות באל על וזכינו לטוס במחלקת עסקים, כולל כניסה ללאונג' לפני הטיסה. פעם אחת מגיע גם לנו. "ביזנס"... "לאונג'"...אני אפילו לא יודעת איך מבטאים את המילים האלה. גלגלתי אותן על הלשון שוב ושוב, שלא אשכח. עד לפני רגע היינו חלק מהעם. פתאום אל על העניקה לנו מעמד אצולה חדש. מיד אחרי ביקורת הדרכונים מיהרנו ללאונג' לטעום מכל הטוב שהכינו לנו. זו הייתה ארוחת הצהריים השנייה שלי באותו יום. לפני שיצאנו לשדה היינו חייבים "לגמור" את כל מה שנשאר במקרר, שלא יתקלקל. זה לא הפריע לנו לטעום מכל המאכלים בלאונג', לשתות מכל המיצים ולנשנש מכל העוגות. עלינו ראשונים למטוס וצנחנו הישר על הכורסאות הרחבות, מתחנו את הרגליים, איזה מרחב. בזמן שה"פלבאים"(פשוטי העם) שעד לפני שעה הייתי אחת מהם, חלפו בדרכם למחלקת התיירים אנחנו כמו שני ילדים בלונה פארק התחלנ...