אריה או זברה?

הזברה כל היום רעבה. לא מפסיקה לאכול. עוד עשב ועוד עשב. ואז מגיע האריה, נותן בה ביס אחד... ושבע לשבוע.

ולמה אני מספרת לכם את זה?

כי עליתי במשקל והחלטתי שהגיע הזמן לרזות, לפני שהמשקל יודיע: "נא לעלות אחד אחד".

אז נרשמתי ל"שומרי משקל". השם קצת מטעה. אף אחת שם לא באמת רוצה "לשמור" על המשקל שלה. כולן רוצות לרדת במשקל. 

בחוג המיוחד הזה אמנם נשקלים אבל לא סופרים קלוריות. לומדים לאכול נכון, בריא בצורה אחראית ומסודרת.

למשל, קיבלנו עצות או כפי שהמדריכה מכנה אותן, עוגנים.

אני מוכנה לשתף אתכם בכמה.

⚓ עוגן המים. 

שתו הרבה מים. אצלי במטבח עומד בקבוק מלא מים וכוס גדולה. כל פעם אני לוקחת ממנו שלוק ולפני כל ארוחה, כוס מלאה מים.

⚓ עוגן הצלחת.

אוכלים צלחת אחת בלבד בלי תוספות. הרבה חלבונים וירקות ומעט פחמימות. בהתחלה מחשש שארעב חלילה, העמסתי על הצלחת מכל טוב. צלחת תלת ממדית. אבל לא זו הייתה כוונת המשורר.

⚓ עוגן ההתארגנות. 

מתכננים הכול מראש. קונים רק אוכל בריא ואוכלים ארוחה מסודרת.

בזמן הארוחה אין הסחות דעת. לא טלפון ולא עיתונים. מתרכזים באוכל ובטעמיו.

וזה מזכיר לי טיול שהיינו בדרום הודו. טיול יוקרתי ומפונפן, מלונות וריזורטים ברמה גבוהה.

באחת הארוחות שמו לנו עלה בננה במקום צלחת, ועליו התחילו להעמיס מאכלים.

חיכיתי לסכו"ם.

אין סכו"ם אמרה המדריכה. אוכלים בידיים.

והסבירה:

" אני לא יודעת איפה שטפו את הסכו"ם אבל אתם יודעים איפה היו הידיים שלכם. לכו לשטוף אותן"

ואחרי שכולם שטפו את הידיים היטב במים וסבון היא לימדה איך לאכול.

"קחו קצת מזה וקצת מזה, תאכלו לאט, תערבבו טעמים, מדי פעם לגימה של מים".

ואכן הייתה זו חגיגה של טעמים!

בסוף . את עלה הבננה זרקנו  לפרה שעמדה בפתח וחיכתה בסבלנות, שטפנו ידיים וזהו. זו הייתה אחת הארוחות הטעימות והמיוחדות שאכלתי בחיי.

כשחזרנו ארצה כשאף אחד לא ראה עוד המשכתי קצת לאכול בידיים ....וגם בגלל שלא צריך לשטוף יותר מידי כלים.

התרד המטריד

ובמקרה השבוע חברה הביאה לי מגינתה שק מלא תרד. סופר פוד מושלם מלא ברזל ומעט קלוריות. 

"השנה הוא צמח בגינה בכמויות ואין לי מה לעשות אתו" היא אמרה ונתנה לי הוראות הפעלה.

עשיתי לו שלוש אמבטיות להוריד את החול.

אחר כך, ישבתי על שרפרף כמו פועל תאילנדי ותלשתי מהגבעולים עלה עלה. את הגבעולים השלכתי לגינה בתקווה שמהזרעים יצמח עוד.

הרתחתי סיר גדול מלא מים וחלטתי את עלי התרד בשלוש נגלות.

סיננתי ושטפתי במים קרים ואז... הוא התכווץ. 

מכל השק הגדול נשארה קערה אחת.

ולסיום, הכנתי קציצות לפי מתכון דל קלוריות. יצאו לא משהו. למרות זאת, טרפתי הכול.

כי כבר שבועיים אני מסתובבת כמו לביאה מורעבת. הבטן מקרקרת, האף מרחרח: "איפה איפה יש פה משהו טעים? איפה הזברה?"

אגב, מי שתביא לי עוד פעם תרד...כדאי שלא תתקרב יותר מידי.

ביום שני הקרוב השקילה. מקווה לעמוד בפיתויים ולהחזיק מעמד.

לכל הסיפורים מוזמנים להיכנס לכתובת:   ofrazomer.blogspot.com