סיפור קליל

הזברה כל היום רעבה, לא מפסיקה לאכול, לועסת עוד עשב ועוד עשב ואז מגיע האריה, נותן בה ביס אחד... ושבע לשבוע.

ולמה אני מספרת לכם את זה?

כי עליתי במשקל, מכנסי הג'ינס לוחצים, לפני שהמשקל יודיע לי: "נא לעלות אחד אחד"החלטתי שצריך לרזות.

אז נרשמתי ל"שומרי משקל". השם קצת מטעה. אף אחת שם לא באמת רוצה "לשמור" על המשקל. כולן רוצות לרדת במשקל. 

בחוג הספציפי הזה, נשקלים בתחילת כל מפגש אבל לא סופרים קלוריות. לומדים "אורח חיים בריא". לומדים לאכול נכון, בצורה אחראית ומסודרת. 

לדוגמא, שתי עצות או כפי שהמדריכה מכנה אותן, עוגנים.

⚓ עוגן המים. 

שתו הרבה מים. אצלי במטבח עומד בקבוק מים וכוס גדולה. כל פעם אני לוקחת ממנו שלוק ולפני כל ארוחה, כוס מלאה מים.

⚓ עוגן ההתארגנות. 

מתכננים הכול מראש. מכניסים הביתה רק אוכל בריא שמכיל הרבה חלבונים, הרבה ירקות ופירות ומעט פחמימות. אוכלים ארוחות מסודרות. מותר,צלחת אחת בלבד. 

החלק הקשה, בזמן הארוחה אין הסחות דעת. לא מדברים, אין טלפון אין עיתון. מתרכזים באוכל ובטעמיו.

וזה מזכיר לי טיול שהיינו בדרום הודו. טיול יוקרתי ומפונפן, מלונות וריזורטים ברמה גבוהה.

באחת הארוחות שמו לנו עלה בננה במקום צלחת, ועליו התחילו להעמיס כל מיני מאכלים צבעוניים.

חיכיתי לסכו"ם.

"אין סכו"ם" הודיעה המדריכה,  "אוכלים בידיים".

והסבירה:

"אני לא יודעת איפה שטפו את הסכו"ם אבל אתם יודעים איפה היו הידיים שלכם. לכו לשטוף אותן"

ואחרי שכולם שטפו את הידיים היטב בסבון ומים היא לימדה איך לאכול.

"קחו קצת מזה וקצת מזה, תאכלו לאט, תערבבו טעמים, מדי פעם לגימה של מים".

ואכן הייתה זו ממש חגיגה של טעמים!

בסיום הארוחה, את עלה הבננה זרקנו לפרה שעמדה בפתח וחיכתה בסבלנות, שטפנו ידיים וזהו. זו הייתה אחת הארוחות הטעימות והמיוחדות שאכלתי בחיי.

כשחזרנו ארצה כשאף אחד לא ראה עוד המשכתי קצת לאכול בידיים ...גם בגלל שזה פשוט טעים וגם משום שלא צריך לשטוף יותר מידי כלים.

התרד המטריד

ובמקרה השבוע חברה הביאה לי מגינתה שק מלא תרד. סופר פוד מושלם מלא ברזל ומעט קלוריות. 

"השנה הוא צמח בגינה בכמויות ואין לי מה לעשות אתו" היא אמרה ונתנה לי הוראות הפעלה.

ראשית, עשיתי לו שלוש אמבטיות להוריד את החול.

אחר כך, ישבתי על שרפרף כמו פועל תאילנדי ותלשתי מהגבעולים עלה עלה. את הגבעולים השלכתי לגינה בתקווה שמהזרעים יצמח עוד.

אחר כך, הרתחתי סיר גדול מלא מים וחלטתי את עלי התרד בשלוש נגלות.

אחר כך, סיננתי ושטפתי במים קרים ואז הוא לפתע... התכווץ.  

אחרי כל הטירחה, מכל השק הגדול נשארה קערה אחת בלבד! הכנתי ממנו קציצות לפי מתכון דל קלוריות. יצאו לא משהו. למרות זאת, טרפתי הכול.

כי כבר שבועיים אני מסתובבת כמו לביאה מורעבת. הבטן מקרקרת, האף מרחרח: "איפה איפה יש פה משהו טעים? איפה הזברה?"

אגב, מי שתביא לי עוד פעם תרד...כדאי שלא תתקרב יותר מידי.

ביום שני הקרוב החוג שוב מתכנס ואנחנו נשקלות. עד אז מצפה לעמוד בפיתויים 🍧🍨🍦ולראות תוצאות טובות. מכסימום... אקנה לי ג'ינס חדש.

לכל הסיפורים מוזמנים להיכנס לכתובת:   ofrazomer.blogspot.com