הישמרו לנפשותיכם

עוד מעט יום כיפור, "חג האופניים", ובסופו, כמו תמיד, נשמע כמה אנשים טופלו במיון.

כמה ילדים נפצעו ונפגעו ומה מצבם.

איזה חג מסוכן!

במהלך חיי "זכיתי" לשלושה ביקורים במיון. 

מיון 1 - מקרה אוזן.

קרה ממש עכשיו, ערב חג.

כבר כמה ימים אני מרגישה לחץ באוזניים. התחושה מוכרת לי מהבריכה, וחשבתי שאולי רק חדרו לי מים לאוזניים. לכולם צעקתי שהטלפון שלהם מקולקל, שיסגרו את הספיקר כי לא שומעים כלום!!!

אלא שבלילה הופיע כאב קל באוזן שמאל וירידה בשמיעה. הרגשתי כמו דג באקווריום. כולם רק פותחים את הפה אבל לא משמיעים קו

רופא א.א.ג שמצאתי ממש במקרה לאותו היום בדק את האוזניים, הקיש עם גונג על האף ופסק "לכי  עכשיו למיון בבית חולים".

הופתעתי!

"מה החיפזון?" שאלתי.

הוא הסביר שיש חשש לפגיעה באוזן הפנימית ולסיבוכים.

ממש לא בא לי. שמתי וויז ונסעתי.

הגעתי למיון. קיבלתי מספר 82ב' והתיישבתי.

למזלי לא היו הרבה אנשים, אלא שזה שהתיישב לידי היה כולו אדום ומשתעל. וכידוע, לבית חולים אתה מגיע כדי להתרפא ויוצא לפעמים חולה...

ברחתי לצד השני של האולם.

שלוש פעמים קראו ברמקול: מספר 82ב', מספר 82ב', מספר 82ב', אבל אני לא שמעתי. הפקיד נפנף אליי בידיו עד שהבנתי שהתכוונו אליי.

משם הופניתי למחלקת אף אוזן גרון.

ומשם למכון לבדיקות שמיעה. 

שם השמיעו לי בלחש קולות מוזרים של עופות דורסים, צרצרים ועכברים מצייצים, וביקשו שאלחץ על כפתור בכל פעם שאני שומעת צליל.

אז לחצתי.

כנראה שיותר מידי, גם כשלא היה צליל.

משם הלכתי עם תוצאות הבדיקה לרופא, שחיכה לי ולארוחת הצהריים שלו בקוצר רוח.

הוא סיכם בקצרה את מה שכבר ידעתי: "יש נוזלים באוזניים!" ורשם תרסיס לאף.

מה הקשר בין האף לאוזן? כנראה בשביל זה לומדים שבע שנים.

בסך הכול הלך די מהר. ארבע שעות של טרטור מאוד מעייפות.

האוזן עדיין לא במיטבה, אבל כעת אני שומעת רק מה שאני רוצה.

ולמי שיצטרך חלילה להגיע למיון מניסיוני הקצר אני מציעה להצטייד בנעלי הליכה נוחות! מסכה לפנים וסבלנות, הרבה סבלנות.

מיון 2 -  מקרה כלבת

טיילנו עם מכון אבשלום בצפון הארץ והגענו לבית הקברות של נהלל.

שם, ליד מצבתו של משה דיין, ישב חתול מפואר, בעל עיניים ירוקות, שופע שיער ויפהפה.

כשהמדריך הסביר, החתול התקרב אליי. איך הוא ידע לבחור דווקא בי??? ❤️

ליטפתי אותו בחיבה, הוא גרגר וגרגר ו... נתן לי ביס קטן באצבע.

אני רגילה לביסים כאלה מהחתולים הביתיים שלי. סימן לחיבה, או שכנראה ליטפתי אותו במקום שהיה לו פצע ולא שמתי לב.

נזל לי מעט דם, אבל לא ייחסתי לכך חשיבות. למחרת בכל זאת הלכתי לרופאת המשפחה והיא אמרה:

"מיד למיון. בצפון הארץ יש כלבת".

לא עזרו כל טענותיי שהחתול נראה בריא לגמרי ושאני מבינה בחתולים.

"אבל הוא לא התכוון..." המשכתי. 

"אז תעשי מה שאת מבינה" אמרה הרופאה.

אז הלכתי למיון.

במיון המתנתי שעות לטיפול, שבסופן קיבלתי זריקה בבטן והפניה למשרד הבריאות לעוד שבע זריקות!

זהו, אני מחוסנת לכלבת.

כלבים וחתולים, אתם יכולים לנשוך אותי.

רק תיזהרו! אני מחזירה.

מניסיוני הכואב, אני מציעה לא ללטף חתול או כלב שאינכם מכירים ברחוב

מיון 3 - מקרה סנטר

שנות החמישים. שבת בבוקר. הוריי עדיין ישנים במיטותיהם. אחי ואני, בני 7 ו 4, ילדים שובבים מאוד, התעוררנו מוקדם, הבאנו מהמטבח ממתקים ולאחר שהתמלאנו בסוכר, התחלנו לקפוץ על המיטות ולהשתולל כמו על טרמפולינה.

המיטות אז היו מיטות קפיצים עם מסגרת ברזל, והיה כיף גדול לקפץ.

בדרך כלל הרעש וצהלות השמחה היו מעירים את ההורים.

אבל הפעם...

אחי קפץ על המיטה שלו ואני על המיטה שלי.

"ת ח ר ו ת! מי קופץ יותר גבוה!"

בתחרות שלנו לא היו חוקים אז אחי קפץ מהמיטה שלו למיטה שלי ובדרך דחף אותי.

נפלתי עם הפנים על מסגרת הברזל והסנטר נפתח. דם רב נזל.

הוריי הגיעו בבהלה, שמו על פניי מגבת ספוגה במים קרים, נכנסנו למכונית, התכווצנו במושבים כדי שאלוהים ואנשים לא יזהו אותנו נוסעים בשבת, וטסנו לקפלן.

במיון עצרו את הדימום. שתי אחיות אחזו בראשי ובלי הרדמה, מישהו תפר לי את הסנטר. כנראה שצרחתי הרבה.

אחר כך הניחו תחבושת גדולה ופלסטר עוד יותר גדול על התפרים, ונסענו הביתה.

למזכרת נותרה לי מתחת לסנטר צלקת.

   

חברים יקרים.

שנה חדשה בפתח, שימרו על עצמכם! לאחרונה אני שומעת יותר מידי על נפילות ושברים שיכלו להימנע. אל תקפצו על מיטות ואל תיפלו מאופניים ...😉

אני מאחלת לכולנו שנראה את בית החולים רק מבחוץ.

הרבה בריאות ושנה טובה!

לכל הסיפורים (149) מוזמנים להקיש על הכתובת: ofrazomer.blogspot.com