חתולים "סיפור אהבה"




היינו סטודנטים וגרנו בחיפה בקומה רביעית בבניין בן 15 קומות. הדירה שלנו פנתה אל מצוק ההר, ואני הצטערתי מאוד שאין לנו נוף לים כמו לשכנים ממול.
רק בחלון המטבח אפשר היה להציץ ולראות פיסת ים כחול בין הביניינים הגבוהים ולכן נישאר החלון תמיד פתוח.

״מה אתם צריכים דירה עם נוף?״ אמרה אמי שהייתה אישה מעשית מאוד ״תיקנו תמונה יפה ותיתלו בסלון״.

תמונה לא קנינו, אבל הבאנו הביתה גורת חתולים קטנה ושחורה שמצאנו ברחוב. קראנו לה אידי, על שם נשיא אוגנדה אידי אמין שבאותם ימים "כיכב" בחדשות.

טפו, טפו, בלי עין הרע ,

אידי גדלה ויפתה אבל הייתה משועממת מאוד. 

את רוב זמנה היא העבירה בשינה ובמרדף אחרי זבובים שהגיעו לארגז החול שלה.

יום אחד רדפה אחרי זבוב שעף לכיוון חלון המטבח הפתוח. היא זינקה על השיש, קפצה על החלון וצנחה מטה ארבע קומות אל הקרקע.

חיפשנו אותה שעות. לעת ערב מצאנו אותה חבוטה, אך למרבה המזל שלמה ובריאה. לימים הופתענו לגלות שבפרק הזמן הקצר שבילתה בחוץ הספיקה "הנערה" להיכנס להיריון. מתברר שלא רק אנחנו מצאנו אותה באותו יום.

כעבור  מספר חודשים המליטה אידי ארבעה גורים: אחד שחור, אחד לבן ושניים שחמט.

אידי הייתה אמא טובה. הניקה טיפלה וליקקה את הגורים וכמו אמם הם הסתובבו בכל הבית בחיפוש אחר שעשועים. במיוחד אהבו להסתתר מאחורי הווילון הגדול בצבע כחול טורקיז, שהפריד בין הסלון למרפסת, ולקפץ מתוכו פנימה והחוצה.

אחר צהריים  אחד חזרתי מהאוניברסיטה. כבר במסדרון שמעתי יללות. פתחתי את הדלת, רוח פרצים נשבה בבית, ולתדהמתי מה אני רואה ???

במרומי הווילון, שהתנופף ברוח כמו ים סוער, נאחזו ארבעת גוריה של אידי, רועדים ומייללים: ״הצילו! הצילו!״

אידי עמדה למטה וענתה להם: ״מיאו, מיאו, תרדו תרדו!״

אלא שהגורים פחדו לרדת והמשיכו ליילל.

לפתע נטרקה הדלת בחוזקה. מרוב בהלה פתחו הארבעה  בגלישת סנפלינג, כשציפורניהם גוזרות את הווילון לרצועות.

אידי קיבלה אותם למטה, אחד אחד, בחום ובאהבה.

ואני דימיינתי שבכל רגע עומדת לזנק מבין רצועות הווילון  המתנופפות רקדנית בטן, בעינטוזים ובסלסולים לשמע צהלולי החתולים.

למחרת הנחתי את החתלתולים ״המתוקים״ בסלסלה, קשרתי לכל אחד מהם סרט צבעוני סביב הצוואר ועליו כתבתי :

אני מחפש בית חם עם חלב

הוספתי את מספר הטלפון שלנו, צילמתי ותליתי את התמונה על לוח המודעות ברחוב. 

כבר למחרת נמסרו הגורים  לילדים חמודים שאמצו אותם בשמחה.

את הווילון הקרוע הסרתי. פיסה ממנו מתנפנפת עד היום למזכרת, בחלון חדר העבודה שלי.

ליתר הסיפורים (150) מוזמנים להקיש על הכתובת: ofrazomer.blogspot.com

 לעוד סיפור חתולים - הקש כאן