סיפורים בראש

שמעתי ש: אם את מחפשת מישהו שיקשיב לך,  אם את מחפשת מישהו שתמיד ישמח לראות אותך  אם את מחפשת מישהו שיאהב אותך בלי תנאים אם את מחפשת מישהו שיישאר נאמן, לא יעשה דרמות ולא ייעלב סתם  אם את מחפשת מישהו שלא יאכזב אותך, שלא ישקר ושיהיה שם בכל מצב, קחי לך כלב. בתקּופת הקורונה זיהיתי את שכניי עם המסכות על הפנים לפי הכלב שהם צועדים איתו.  כלב גדול ושחור, השכן מלמעלה. כלב צולע, זה השכן מקומה שניה וכדומה.  היום? לכולם יש כמעט את אותו הכלב. קטן ומתולתל שנראה כמו בובת פרווה מהלכת ואני מניחה שקנו אותו (כן, בהרבה כסף מ"תעשיה" שמייצרת כלבים כאלה) משום שהוא חמוד מאוד ובעיקר נוח לגידול בדירה.  מה שנכון, נכון. וכשאני שואלת: "אז למה לא חתול?"  התשובות בדרך כלל זהות:  "חתול לא נאמן".  "כלב יותר חכם"  ועוד משפטים דומים. אז הנה שני סיפורים שיפריכו את הקונספציה. מונולוגי והנחש החברה הטובה ביותר שלי בילדותי הייתה מונולוגי. חתולת רחוב אפורה וחכמה מאוד. היא לימדה אותי מה זה אומץ, חברות והישרדות. ישבנו שתינו על האדמה בחזית הבית וצפינו בשקיעה. בעוד אני מלטפת אות...

יפן יפן!  כולם פתאום נוסעים ליפן. בסתיו לראות שלכת או באביב עם פריחת הדובדבן. אבל במקום לטוס כל כך רחוק, אפשר פשוט להרכיב משקפיים תלת ממד ולצפות ביפן היפה בנוחות מהכורסה, בלי לשלם הון תועפות. בלי טיסה של שלוש עשרה שעות, בלי המתנות בשדות תעופה, בלי ג'ט לג וכל שאר ה"תענוגות".  וכמו שאמרו הגששים: "גם סיוד זו חוויה" ואני אומרת: "גם סיוט זו חוויה" וזה מזכיר לי סיפור מרגש במיוחד: לטיול הקבוצתי שלנו ליפן הצטרף אלינו איש בן 90! ( שמו שמור במערכת) למפגש ההיכרות הוא הגיע בליווי נכדו אך כשהגיעו לשדה התעופה, הנכד לפתע נעלם.  היינו קבוצה גדולה, 34 אנשים, אמרתי לבעלי: "אם לא נשגיח עליו הוא עוד ילך לאיבוד ונחפש אותו כל הטיול".  כבר ביום הראשון כשכולם פנו שמאלה הוא פנה ימינה והסתובב כמו ה"בבה בובה" הנה והנה . באוטובוס ניגשתי אליו וביקשתי לשבת לידו בתירוץ כלשהו.        בהמשך הצעתי שנצעד ביחד והוא הסכים.  גיליתי שהוא איש נחמד ונעים הליכות.  לא הייתה לו בעיה לצעוד ואפילו הסתבר שגם אין לו בעיה לעשות 80 כפיפות שמיכה! אבל מידי פעם נפל לו מכשיר השמיעה מתח...

תרנגולת אחת אומרת לחברתה: ״ראיתי את אחותך מסתובבת בדיזנגוף!״ ״באמת?״ שואלת השנייה. ״כן,״ עונה הראשונה, ״מסתובבת בגריל...״ 🐔 גם אני הסתובבתי השבוע בדיזנגוף . מלא חוויות! תל אביב הומה, וממש כיף לטייל בה עכשיו במזג אוויר סתווי. סוף סוף נעים  ואין אזעקות 🙏 המון חנויות משקפיים... כמה עיניים כבר יש לבן אדם? כמה זוגות צריך? ובבתי הקפה, יושבים כמו בפריז, עם הפנים אל הרחוב, מביטים על העוברים ושבים  ומגלים את "צו האופנה" המתחדשת. בנות צעירות מסתובבות רק עם חזייה בלי חולצה. כל כך חם לכן? וגם אני הנוף שלהם! אילו ידעתי מראש, הייתי מתלבשת קצת יותר יפה,  שיידעו שגם נס ציונה על המפה 😄 וזה מזכיר לי כשהייתי פעם צעירה ו... צו האופנה היה "נעלי פלטפורמה". הייתי בעננים. פתאום גבהתי בעשרה סנטימטרים. ממש דוגמנית! יום אחד רוני לקח אותי באופנועו מרחו ק ות  ( לא טעות, ככה הוא קרא לרחובות) לתל אביב, ישבתי מאחוריו, רגל שמאל על האגזוז וכשהגענו גיליתי שאני צולעת. כל הפלטפורמה נמסה... לא חייבים ללון בעיר כדי להנות, אבל כשבננו נוסע לחו"ל אנחנו פולשים לדירה שלו (ברשותו כמובן) היום הראשון מו...

אז בשבוע שעבר הכנתי את גינתי לחורף. המלאכה לא הייתה קלה, לעדור, לקלטר, לגזום לאסוף למלא פחים ולרוקן, לשתול ולזרוע. אבל התזמון היה מושלם: בדיוק ירד הגשם הראשון. אַיזה כיף! בטח תהיה לי השנה גינה פורחת ומרהיבה.  וזה הזכיר לי סיפור ישן ומשעשע.  בשנות הארבעים לחיינו עברנו לגור בקוטג' בקריית הסביונים ביהוד. המון חדרים המון מדרגות אבל הכי חשוב,  גינה וחניה צמודה ליד הבית. בגינה שתלנו דשא, פרחים וגם כמה חתולים טיילו שם. וכשנולדו הנכדים גידרנו את פינת הגינה ויצרנו "פינת חי" קטנה   בתוכה גרו שתי תרנגולות בשם "חופש ונופש" ושני ארנבונים לבנים מתוקים יוסי ונחמה. עם הזמן גיליתי שארנבונים הם יצורים רעבים בלי הפסקה. כל הזמן הם צריכים לכרסם ולאכול.  נאלצתי לקנות להם המון ירקות וככל שגדלו גם ההוצאות תפחו. יוסי ונחמה גדלו מיום ליום ובזמן ש"חופש ונופש" הלכו בשלווה וניקרו גרעינים, יוסי ונחמה הארנבים החלו לכרסם גם את נוצותיהם עד שהתרנגולות קיבלו צורת קובייה ונראו מצחיקות ביותר.  ואז החלטתי לחסוך, לא חסתי על כבודי ויצאתי לשוק באור יהודה שם הסוחרים נוהגים בסוף היום להשליך את ...

למשפחה המורחבת. ערב סוכות תשפ"ו. לוא סבתא גנדה הייתה יושבת איתנו הערב  בסוכה,  היינו חוגגים לה יום הולדת 111 מספר מרשים בהחלט. סבתא גנדה נולדה בגרמניה בשנת 1914 במשפחה גדולה, מסורתית. בשנת 1935 עלתה ארצה לבדה באנייה והשתקעה במושבה רחובות בה הכירה את אבי. הייתה ציונית, חרוצה, מלאת תקווה וביטחון.  כדי שלא תשכחו את דמותה ואת חכמתה, אני מביאה כאן לקט קטן מהאמירות שלה, שילוב ייחודי של גרמנית ועברית. משפטים קטנים, פניני חכמה שהיו לנו אורים ותומים. א. גזר גזר וקס אנד גרזר. תאכל הרבה גזר (תמיד היה בארוחת הצהריים) ותגבה (ןקס). לא עזר הרבה, אבל בהחלט היה בריא. ב. אנדי ארבייט מארש מארש מארש. צא לעבודתך מלא מרץ (בצעידה בקצב המארש)  . ג. אלס אאופ אסן!!! סיים את כל האוכל (שטרחתי להכין בשבילך, אחרת...תחטוף). ד. דיוק (פינקליש) ניקיון (זאובר) וחריצות זה שם המשחק,  והיפוכו: פאולנצר  (עצלן) תמיד יש עבודה תמיד יש מה לעשות. דוגמא לפאולנצר : פרץ אחי קיבל משימה לשאוב אבק. הוא סגר את הדלתות בסלון, הפעיל את השואב ונישכב על המיטה לקרוא ספר כשהשואב מרעיש סתם.  פאולנצר .  מא...

  את כתיבת הסיפורים התחלתי אחרי השביעי באוקטובר 2023. מאז, בכל ערב שבת, אני מדליקה נרות, אחד צהוב ושניים לבנים, אבל את הפמוטים אינני מנקה. כך הם עומדים כבר שנתיים: מכוסי שעווה ו"דומעים". עד שתסתיים המלחמה וכל החטופים ישובו הביתה. בתקווה שהיום הזה יגיע בקרוב 🙏אמן. חג סוכות שמח! ל כל הסיפורים מוזמנים להיכנס לכתובת:      ofrazomer.blogspot.com