סיפורים בראש

מתנצלת מראש שסיפור רודף סיפור ואתם נאלצים לסבול את ההצקות שלי, אבל בגלריה של חברים שלנו בתל אביב, “בית הבאוהאוס” מוכרים עכשיו תמונות של קדישמן במחירים שפויים. מי שאוהב את ציוריי הכבשים שלו שימהר לפני שייגמר. אני לא עושה פרסומת, בעצם אני כן עושה, אבל רק כי נזכרתי בסיפור שקרה לי לפני כחמישים שנה.  יוואהווו, איך הזמן טס! היינו אז סטודנטים תפרנים. בוקר אחד רוני חוזר מעבודת לילה במעבדת השינה, בידו גליל נייר.  הוא פותח את הגליל, ומה אני רואה? כבש בוהה בי. מסביבו קשקושים בצבעים עזים כמו שילדים אוהבים לקשקש, אדום, ירוק, כחול, צהוב. “שיעמם לך?” שאלתי. ואז הבחנתי בתחתית הציור בהקדשה: “לעפרה ויעקב (רוני) ממנשקה קדישמן. 82”. “מי זה?” שאלתי. “פציינט שנבדק במעבדה”  “ממש גאון” אמרתי, כשבעצם התכוונתי לאינפנטיל גמור. גלגלתי את הציור בחזרה, הידקתי בגומייה וזרקתי אותו על הארון בחדר השינה. כשנולד בננו הבכור נזכרתי בו. הנה ציור שיתאים לחדר ילדים. אמרתי בליבי. שבוע קודם לכן קניתי פוסטר של הצייר ההולנדי "אשר" שמאוד מצא חן בעיניי. צורה גיאומטרית בשחור לבן של דגים שוחים שהופכים לציפורים. לקחתי את...