סיפורים בראש

 שלושה סיפורים על התמימות סיפור ראשון שמעתי שעדיין מספרים בגנים את הסיפור על חנהל’ה ושמלת השבת – הילדה הטובה שעוזרת לאיש זקן לסחוב שק פחמים. גם אני אוהבת לעזור, במיוחד לאנשים מבוגרים, ומרגישה בכך אפילו שליחות. אבל את הסיפור עם חנהל’ה אף פעם לא אהבתי, ובמיוחד בכל הקשור לילדות תמימות. כשסיפרתי אותו לילדיי ולנכדיי, תמיד החלפתי את האיש הזקן באישה זקנה, וזאת בעקבות מקרה שקרה לי בילדותי. הייתי בת 12, אולי קצת פחות. במגרש שליד ביתנו נערכה חתונה תימנית. הרמקולים הכריזו בקולי קולות את שמות החתן והכלה ואת המתנות שהביאו האורחים. אחר כך נשמעה זמרה תימנית – "האהווה ואהווה" – מלווה בתיפוף על פחים ובריקודים מסורתיים. הסתובבתי בין האורחים, מסוקרנת ושמחה. לפתע ניגש אליי איש ושאל אם אני יכולה לעזור לו למצוא מפתח שאבד לו. אני, שגדלתי על סיפורה של חנהל’ה, הסכמתי והלכתי אחריו לאיזה מחסן צר וחשוך כדי "לעזור לו למצוא". למזלי הרב, מישהו (שכנראה הכיר את האיש ומעלליו) עקב אחרינו. כשנכנסנו למחסן, הוא דפק על הדלת וצעק שנצא מיד. האמת? לא קרה כלום. אני, בתמימותי חזרתי לשוטט בחתונה השמחה וחזרתי ה...

3 דברים בן אדם אוהב לראות: 1. מים מפכפכים 2. אש בתנור 3. ומישהו אחר עושה את העבודה שלו. ולכן כיף לי ללכת מידי פעם למסעדה (פעם ב...)להיפגש עם משפחה/חברות, לאכול אוכל טעים ולתת למישהו אחר לטרוח על הבישול, ההגשה ושטיפת הכלים בסוף. בעיני יש כמה תנאים למסעדה טובה: 1. חניה קרובה. 2. אווירה נעימה, מוזיקה שקטה שמאפשרת לדבר ולהקשיב. 3. אוכל טרי וטעים. 4. . שרות מהיר ואדיב. 5. ולי גם חשוב: שירותים נקיים, שלא יהיו בסוף העולם שמאלה ואלף מדרגות. ואז מגיע התפריט ומתחיל הדיון ; מה נאכל? מה נזמין? אני הייתי מעדיפה לפני בחירת המנות, מגש טעימות מכל מנה – במציאות, אין דבר כזה. הכי פשוט ללכת על בטוח – שניצל ופירה או טוסט עם חביתה. אבל לא לשם כך התכנסנו. אז מה נבחר? "קציצות הדודה אסתר" (ממתי הקציצות?) "תבשיל סודי של השף"(מה סודי כל כך?) "מנת סוף העולם" (זהו...אוכלים ואז מגיע הסוף?) אגב, כולם שמות אמיתיים מתפריטים אבל לי הם נשמעים מעט חשודים. לא משנה כמה יסבירו לי ממה המנה מורכבת, הטעם יישאר תמיד בגדר תעלומה.. אני בוחרת חתול בשק. אם הצלחתי – איזה כיף לי! אם לא, בעלי יגיד: ...

התעמלות מים בבריכה. הספורט הכי בריא. מפעיל שרירים, מקל על ברכיים כואבות, מסייע למפרקים,  כל זה בלי הכובד של הגוף, ובונוס – שורפים קלוריות. אבל ישנן שלוש בעיות קטנות: 1. המים רטובים! מרטיבים את השערות והורסים לי את הפן. 2. בחורף קצת קריר במים... בררר... 3. מעוררת תיאבון. על כולן אפשר להתגבר, אם רוצים... לרוב אני מגיעה ברגע האחרון לשיעור. מחפשת מקום לא עמוק מדי ולא רדוד מדי, שיתאים לגובה שלי. רוב הנשים מגיעות לפני, והן כבר עומדות במים עם כובעים צבעוניים שנראים כמו קסדות קטנות וממתינות למדריכה. כל אחת תופסת טריטוריה, ושחלילה אף אחת לא תעז להתקרב יותר מדי – אחרת כל הלול מתחיל לקרקר. כשמתחילה המוזיקה הקצבית, כולן מתחילות לקפץ לפי הוראות המדריכה המצוינת ומלאת האנרגיה אבל: "אסור מדברת, אסור משנה מקום!" כשנגמר השיעור, הן לפתע תופסות תאוצה, ומתחיל המרוץ למלתחה – מי תגיע ראשונה? אני נשארת לשחות עוד קצת, מחכה שהלחץ יירגע. בדרך הביתה אני קופצת לחנות הלחם הקרובה וקונה בייגלה. כי מגיע לי, התאמצתי, לא? ואיך אפשר בלי אנקדוטה:(הפעם שתיים במחיר אחת!) הראשונה: הארונית הנמוכה. סוף סוף התפנתה לי ...

 כפי ששמתם לב, סידור המזוודות לפני טיול הוא כקריעת ים סוף עבורי. כל הזמן מכניסה, מוציאה, ובעיקר מכניסה. ביום האחרון אני תמיד קונה עוד כמה דברים, עד שהמזוודה מתפוצצת והרוכסן צועק: "די! לא צריך כל כך הרבה!" אבל לכי תדעי מראש במה תשתמשי ובמה לא.  וזה מזכיר לי סיפור: כשעבדתי במכון אבשלום, הצטרפתי פעם לטיול של שלושה ימים לנגב ולערבה. דחסתי כהרגלי את כל מה שאפשר במזוודה, ואף הצטיידתי בתרמיל קטן עם סנדוויצ'ים, מים, כובע, קרם נגד שמש, מברשת שיער וארנק. בבוקר הטיול רוני הסיע אותי לנקודת המפגש בתל אביב. את המזוודה הנחתי בבגאז' ויצאנו לדרך. כשהגענו, רוני עצר במקום אסור בתחנת אוטובוס . "ביי, תהני," הוא אמר, נתן נשיקה, "להתראות!" זינקתי החוצה, אבל עוד לפני שהספקתי לגשת ולפתוח את הבגאז' הוא הרביץ גז ונסע הביתה בשמחה . והמזוודה? נשארה בבגאז'. הייתי בשוק. באותה תקופה עדיין לא היו טלפונים ניידים כך שלא הייתה דרך  להתקשר אליו וגם לא הכרתי אף אחד בטיול ולא היה לי ממי לבקש עזרה.  "איך הסתדרתי???" אתם שואלים. "בטח שהסתדרתי!" בתחנה הראשונה, ב...

חזרנו ארצה מטיול "שוקי חג המולד בדולומיטים" היה מוש... מדריכה מצוינת - דלית קצנלבוגן - קבוצה טובה, מלון מפנק אוכל טעים, אתרים מקסימים ומזג אור שפעל לטובתנו (שמשי ביום ושלג/גשם בלילה) . חיינו שבוע ימים ביקום מקביל מחוץ לישראל.  הרים מושלגים ביניהם כפרים /עיירות  קטנות מפוזרות כמו פנינים נוצצות . כנסיות וקתדרלות מפוארות,  אנשים מאמינים שקמים לקראת חג המולד מוקדם בבוקר בחושך מוחלט  (6:00) כדי ללכת להתפלל בכנסיה לבואו של הטוב לבואו של האור.  במקהלה, בשירה ובנגינה.  בערב התפילות חוזרות לעיתים גם יישמע קונצרט נהדר. דוכני השווקים מוארים מלאים כל טוב במתנות מצועצעות לחג, דוכני אוכל  מסורתי ומשקאות חמים טעימים כמו שוקולטה קאלדה (שוקו סמיך וחם) ומשקאות אלכוהוליים. בכיכרות עומד תמיד עץ אשוח גדול מידות מקושט באורות ונצנצים  ומסביבו מתרכזים כולם.  קר מאוד בחוץ אבל חם בלב.  כמה גאוני זה לחגוג חג אורות שכזה כשהימים הולכים ומתקצרים והחושך הולך ומשתלט. ( ב-4 כבר מחשיך) במקום לשבת לבד בבית בקור, בדיכאון ובפחד מפני הלוא נודע ....כ-ו-ל-ם יוצאים החוצה , מי ל...

כמעט שבת שלום! רוני ואני בטיול מאורגן מקסים "שוקי חג המולד בדולומיטים" (סוף העולם שמאלה) עם מדריכה נהדרת - דלית קצנלבוגן . הרים מושלגים, כפרים יוקרתיים (כולם כפר שמריהו ) דוברי גרמנית מבריקים מניקיון מקושטים ונוצצים באורות החג והרבה אנשים ברחובות חוגגים. כיף להם וכיף לנו.  ואי אפשר בלי אנקדוטה קטנה: בלילה הראשון להגעתנו אחרי לילה ללא שינה בעקבות הטיסה, צנחנו ממוטטים למיטה. בשלוש בלילה אזעקה! הטלפון שלי התחיל לפתע  לצלצל "צבע אדום צבע אדום!!" מי, מה, איפה אני? רוני העיר את הטלפון שלו ממצב טיסה וגם הוא התחיל "צבע אדום צבע אדום!!!". לקח לנו כמה דקות להתאושש,  לבדוק מי ומי מיקירנו בארץ יושב בממ"ד  ושכולם בסדר. קיללנו את הטיל התימני וחזרנו לישון.  בארוחת הבוקר סיפרו עוד כמה  מטיילים על " חוויה" דומה. ככה זה שליבך במזרח ואתה במערב. אפשר לצאת מישראל אבל ישראל לא תצא ממך. השתקנו את אפליקציּת "צבע אדום" וכעת אנחנו חווים רק את הצבע הלבן של השלג, המרפא.  שתהיה לכולנו שבת שקטה ונעימה ❄☃🎅🎅🎅🎅