אני בקרוז סביב האיים הבריטיים.

בתמונה שצילמתי רואים את The Kelpies, אחד האתרים שהכי ריגשו אותי בסקוטלנד, בין אדינבורו לגלזגו.

אלה שני ראשי סוסים עצומים, כל אחד בגובה 30 מטר, בערך כמו בניין בן עשר קומות. הפסלים, שתוכננו בידי האמן הסקוטי אנדי סקוט, הם מחווה לסוסי העבודה של סקוטלנד. 

במשך דורות הם חרשו שדות, משכו עגלות וגררו סירות לאורך התעלות. לפני שהיו מנועים, הם היו המנועים של התעשייה.

הסוסים האלה הזכירו לי סיפור אחר, עצוב הרבה יותר.

בסוף מלחמת העולם הראשונה חזרו  החילים פרשי ה־Australian Light Horse לאוסטרליה, אבל נאלצו להשאיר מאחור את סוסיהם, שלחמו לצדם במצרים, בסיני בארץ ישראל...(בנס ציונה יש אנדרטה שמתארת את שדה הקרב).

 עם השנים נולדה השמועה שלפיה פרשים אחדים העדיפו לירות בעצמם בסוסיהם האהובים, מחשש שיימכרו לחיי עבודה והתעללות.

רק סוס אחד חזר לאוסטרליה.  סוסו של הגנרל סר ברידג'ס.

בסידני הוקמה אנדרטה לזכר כ־140,000 הסוסים ששירתו במערכה 

אני חושבת שלכל בעלי החיים שעוזרים לנו, בני האדם, מגיעה אנדרטה.

 לא רק על תרומתם (כלבי יחידת עוקץ וכד'), אלא גם כתזכורת לניצול ולסבל שאנחנו גורמים להם.

בספר חיי פאי מתואר גן חיות בהודו ובו ביתן שעליו כתוב:

"זהירות! כאן חיה החיה המסוכנת ביותר בעולם."

נכנסים פנימה ומחפשים אריה, נמר או נחש.

אבל יש שם רק מראה.

ובתוכה משתקפת דמותנו.

אנחנו החיה המסוכנת ביותר בעולם!

האנדרטה בסידני אוסטרליה, הכתובת מסתיימת במילים:

 “They did not come home. We will never forget them"

לכל הסיפורים (147) מוזמנים להקיש על הכתובת: ofrazomer.blogspot.com