שדדו אותי
היי, מה שלומכם?
שנה לא הסתפרתי. היה לי שיער ארוך, וכשהיה לי חם אספתי אותו.
לקראת הנסיעה לחו"ל החלטתי להסתפר. שיהיה נוח.
טעות חמורה.
כשצלצלתי בדלת, בעלי פתח ואמר:
"מי את? אני כבר קורא לאשתי, היא כנראה בחדר השינה."
ואחר כך הסתכל עליי ושאל:
"ומה זו הקסדה שעל הראש שלך?"
ובכן, הלכתי לספר בנס ציונה ויצאתי בתחושה ששדדו אותי לאור יום!
תספורת ו"שורשים": 510 שקלים!
בסקר קצר שעשיתי בין חברותיי התברר שאלה פחות או יותר המחירים אצל מרביתן. כלומר, לא רק אני פראיירית.
מה זה? ביקור אצל רופא שיניים שלומד שבע שנים עולה פחות! והוא עוד משלם אלפי שקלים לביטוח בגלל הסיכון הרפואי.
כן, אנחנו פראייריות.
הדתיות, לעומת זאת, עושות בשכל.
הצנועות חובשות מטפחת על הראש.
לאופנתיות יותר יש "בובו". כיסוי ראש צבעוני כמו מגדל עוז, כזה שחבשה נפרתיתי אשת פרעה. הן החליטו שזה אופנתי ויפה, וזהו. כל מה שצריך הוא לבחור את העיצוב, הנפח וגובה המגדל.
אחרות קונות פאה אחרי החתונה. אמנם יקרה, אבל מה זה לעומת הכסף וביטול הזמן אצל הספר?
כל שנת הצהריים שלי הלכה, כי מרוב שהוא כל כך עסוק, היה לו תור בשבילי רק ב־2:35 בצהריים.
ואני מדברת על ספר בנס ציונה, לא על איזה מעצב תסרוקות בינלאומי בתל אביב.
ועל מה אתם חושבים דיברו שם במספרה?
לא פחות ולא יותר על יוקר המחיה. כמה קשה בארץ.
אתן יודעות כמה מילקי יכולתן לקנות אם הייתן מוותרות קצת על ההתמכרות להתייפייפות הזאת?
ויש שמכפילות את ההוצאות. המתולתלות מחליקות, בעלות השיער החלק מתלתלות. השחורות צובעות לבלונד והבלונדיניות עושות גוונים...
אני מציעה, לפני שהולכים לספר לעשות סקר מחירים.
לספר יקרן פשוט לא להכנס!
ואפשר גם לשנות גישה.
אתן תחליטו מה אופנתי.
אולי מטפחת מיוחדת מלאה בקישוטים? אולי כובע עם תיתורה כמו של מלניה טראמפ?
ומה רע בצמה הקיבוצית של שנות הארבעים, שגולגלה מסביב לראש? ומה עם הקוקו והסרפן?
אם תחליטו שזה אופנתי, זה יהיה יפה!
אבל אנחנו עדר של כבשות פתיות.
בוחרים לנו מה אופנתי. מה זה סטייל. מה נלבש, מה ננעל, איזו תספורת נעשה. ואז מרביצים לנו מחיר.
אנחנו אוהבות סטייל, ומי שלא כזאת היא מחוץ לעדר.
כזאת הייתה אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה.
שמה פס על האופנה, לבשה מה שנוח לה וכך גם הייתה התסרוקת שלה. וכמה לעגו לה בשל כך.
אבל איזו מנהיגה היא הייתה! תארו לכם, הגיעה ממזרח גרמניה והפכה לקנצלרית של גרמניה המאוחדת!
וזה מזכיר לי:
כשלימדתי בערבים יישומי מחשב למבוגרים, הייתי מגיעה במיטב מחלצותיי.
היו לי שש חליפות בצבעים שונים. חליפה לכל יום. שרשראות, סיכות בדש ונעלי עקב.
הרגשתי מאוד ייצוגית.
אחת לכמה זמן גם דפקתי פן.
אבל בבוקר, כשיצאתי להליכות, לבשתי את חליפת הטרנינג הדהויה והנוחה שלי, זו עם כתמי האקונומיקה, עשיתי גולגול בשיער, תקעתי סיכת ראש שלא יתפרק וצעדתי לי בשדות ובפרדסים.
באחד השיעורים ניגשה אליי תלמידה ושאלה:
"יש לך אחות?"
"למה את שואלת?"
"יש אחת שמאוד דומה לך, מסתובבת בבוקר בשדות..."
ואז היא סימנה לי עם האצבע לכיוון הרקה:
"כזו... קצת מוזרה, את יודעת."
אכן, הבגד והתספורת עושים את האדם.
ולסיום, עצה לכל מי שמתלבטים מה ללמוד בתקופה שבה ה־AI עומד להשתלט על המון מקצועות.
חשבונאות? מתורגמנים? גרפיקאים? סוכני ביטוח? עורכי דין? מתכנתי מחשבים? סופרים?
לא ולא!
ספר! מעצב שיער!
500 שקל לשעת עבודה!
וגם שף.
עם כל הכבוד לבינה המלאכותית אנשים תמיד יצטרכו לאכול.
אלה מקצועות העתיד!
ואני?
אני מתחילה שוב לגדל את השיער .
אגב, כבר 50 שנה אני הספרית של בעלי. לפחות על תספורת אחת בבית אנחנו חוסכים.
לכל הסיפורים (146) מוזמנים להקיש על הכתובת: ofrazomer.blogspot.com