סיפורים בראש

  יש סימנים שהקיץ עומד להסתיים. ילקוטים בחלונות הראווה, מעברי חצייה מתחדשים בלבן, שנת הלימודים בפתח. ילד קטן ממוצא אתיופי לבוש יפה אוחז ביד אמו ויחד הם חוצים את הכביש במעבר המחודש ונכנסים בשערי בית ספר, כנראה להירשם לכיתה א'. נער חוצה את הכביש ועיניו תקועות בטלפון. צפרתי בחזקה כדי להקפיץ אותו. שילמד, ילד, ככה לא חוצים כביש בלי להסתכל. ועל גבעת התור בנס ציונה עליה טיפסתי הבוקר פרחו שני חצבים דקיקים תוהים מה הם עושים פה. הקיץ היה ארוך, חם ומתיש. כל כך יבש עד שגם היתושים נעלמו עם מקורות המים שהתייבשו.  איזה פרח גיבור הוא החצב! כשהכול מסביבו קמל, הוא חוצב באדמה ויוצא. החרקים בטח "מתים עליו" בשבילם הוא פאטאמורגנה. מביא להם צוף כמו נווה מדבר להלך. ובראש הגבעה עומד שלט "פה היו פרשים אוסטרלים וניוזילנדים (אנז"ק) שכבשו מידי התורכים את המקום". פה? מה הם חיפשו פה? באו מקצה העולם עם הסוסים שלהם עד לפה? התיישבתי על כורסא שמישהו זרק שם הבטתי בנוף  ופתאום  משב רוח וכמה טיפות גשם. זהו! הסתיו כבר כאן. הסתיו כבר כאן. ברוך השם!  מחר תיפתח שנת הלימודים.  "עוד חמסין נישבר ...

נסעתי עם בתי ומשפחתה למנהרות הכותל. אחד המקומות הקרירים והמעניינים לבלות בהם בקיץ עם ילדים. היה יפה ומעניין. ממליצה מאוד לקחת סיור מודרך.  בסיום הסיור הלכנו לשים פתק בכותל המערבי. וזה הזכיר לי את הפעם הראשונה שהייתי בכותל. שנת 1967 מיד אחרי מלחמת ששת הימים. עמדתי מולו נרגשת עד דמעות. טמנתי בחריץ פתק עם שלוש משאלות אישיות שנראו אז רחוקות מהישג ידי ולהפתעתי כולן התגשמו. בקשה ראשונה, לראות הרבה סרטים. אם אפשר, כל יום סרט. בקשה שניה, לטייל בעולם.  והבקשה השלישית, עדיין סודית, מאוד אישית ומטופשת, אבל גם היא התגשמה.  הפעם, בצל האירועים הייתי נטולת רגשות ואמונה. ובכל זאת כתבתי משהו. לא ביקשתי דבר לעצמי. הפתק שכתבתי היה כולו למען מדינת ישראל... נכדתי טמנה אותו בכותל והמשכנו לשוק מחנה יהודה הססגוני.  אין שוק כזה בכל העולם. הומה, שופע, צבעוני, שמח ומלא טעמים. ואז נסענו הביתה ונקלענו לפקקים איומים. בדרך גם חלפנו על פני תאונת דרכים. איך לא? אנשים ממהרים, מאבדים סבלנות, וברגע שאפשר, טסים.   הוויז עצמו היה מבולבל ולא ידע להחליט דרך איפה הכי כדאי לנסוע. דרך רמאללה, ב...

נסענו לאוסטריה, לגמרי בספונטניות, חיפשתי מקום להתקרר קצת מהחום הלוהט של הארץ. מצאנו טיול מאורגן  מסוג "כוכב", במחיר נוח. לא היה אכפת לי איזו מדינה, איזו קבוצה תהיה, מי המדריכה, רק תנו לי לחלוף בשקט את נתב"ג ושבעה ימים קרירים עם נוף יפה בחו"ל.  כמעט הצליח לי... המדריכה, איריס, הייתה מצוינת, הקבוצה, נחמדה ועליזה והנופים, מרהיבים! במלון קיבלנו את החדר הכי גדול, דירה ממש עם סלון ומטבחון. אבל קריר? לא ממש. אוסטריה קיבלה את פנינו בחום. רק במקומות הגבוהים היה קריר. ובכל זאת, הטיול היה מהנה ומוצלח. אוסטריה הזכירה לי את ספל האייס קפה המושלם ששתיתי בהנאה באחד מבתי הקפה הרבים שבה.  למעלה (הקצפת, שלגזאנה): הרים מושלגים וקריר. באמצע (הגלידה) מדינה מסודרת מבריקה ומצוחצחת., ירוקה ומלאת מים, אגמים, נהרות ומפלים. להתקנא בה. (גם אנחנו רוצים!) אבל למטה, בתחתית הכוס, הקפה השחור והמר, העבר שאי אפשר להתכחש לו.  שתי דוגמאות:   האנדרטה בוינה במקום שבו עמד בית הכנסת המרכזי "אוהל יעקב" שנישרף כליל בליל הבדולח. ובזלצבורג, שלט שנקבע על קיר המלון שהרצל לן ועליו רשום  (בתרגום ...

היום ישבתי בבית קפה עם חברה מקסימה שלא שומעת. היא הוציאה מתיקה מיקרופון קטן, תלתה לי הצוואר, שוחחנו ודיברנו בכיף. כמה טוב שטכנולוגיה באה לקראתנו ויש לה פתרונות. וזה הזכיר לי כמה סיפורים... "ניפגש ברבנות" אמר לי בעלי לעתיד עת עמדנו להינשא. אבל אמא שלי שלא שמעה כל כך טוב הבינה "ניפגש בחנות". וכך עמדנו בעלי לעתיד ואני בחדר צר ברבנות הראשית ברחובות. אנחנו, הרב, ועוד 2 עדים (שבקושי הכרתי אותם ) שהוזמנו להעיד על היותי רווקה. והמתנו והמתנו לאמא שלי שתגיע.  העדים שמיהרו לעבודתם כבר רצו ללכת ואז ראינו אותה מהחלון מטפסת בשארית כוחותיה במדרגות הרבנות.  "אמרנו בחנות" היא התנשפה...אבל הרב שמיהרו לסגור עניין הסה אותה. תחתמו פה ופה ופה...שיהיה במזל טוב!!! עוד דקה ...העדים היו הולכים והחתן היה בורח. השנים חלפו והשמיעה של אמא שלי התדרדרה, אחרי כל משפט היא הייתה שואלת "מה, מה?".  ובעלי היה מגיב "מה מה? מה מה?". והנה הגלגל הסתובב, וכעת הוא לא שומע טוב.  "את לא מדברת ברור!", "את מדברת חלש!". "לי יש קול חלש?! הצחקת אותי. יש לי קול ש...