הפתק בכותל
נסעתי עם בתי ומשפחתה למנהרות הכותל. אחד המקומות הקרירים והמעניינים לבלות בהם בקיץ עם ילדים. היה יפה ומעניין. ממליצה מאוד לקחת סיור מודרך.
בסיום הסיור הלכנו לשים פתק בכותל המערבי.
וזה הזכיר לי את הפעם הראשונה שהייתי בכותל. שנת 1967 מיד אחרי מלחמת ששת הימים.
עמדתי מולו נרגשת עד דמעות. טמנתי בחריץ פתק עם שלוש משאלות אישיות שנראו אז רחוקות מהישג ידי ולהפתעתי כולן התגשמו.
בקשה ראשונה, לראות הרבה סרטים. אם אפשר, כל יום סרט.
בקשה שניה, לטייל בעולם.
והבקשה השלישית, עדיין סודית, מאוד אישית ומטופשת, אבל גם היא התגשמה.
הפעם, בצל האירועים הייתי נטולת רגשות ואמונה.
ובכל זאת כתבתי משהו. לא ביקשתי דבר לעצמי. הפתק שכתבתי היה כולו למען מדינת ישראל...
נכדתי טמנה אותו בכותל והמשכנו לשוק מחנה יהודה הססגוני.
אין שוק כזה בכל העולם. הומה, שופע, צבעוני, שמח ומלא טעמים.
ואז נסענו הביתה ונקלענו לפקקים איומים. בדרך גם חלפנו על פני תאונת דרכים. איך לא? אנשים ממהרים, מאבדים סבלנות, וברגע שאפשר, טסים.
הוויז עצמו היה מבולבל ולא ידע להחליט דרך איפה הכי כדאי לנסוע.
דרך רמאללה, בית לחם או אילת?
וזה שוב זרק אותי אחורה לנסיעה משפחתית לירושלים.
אמא שלי ז"ל נוהגת ואחי ואני יושבים מאחור שרים וצורחים.
בשער הגיא שרנו מעמקי נשמתנו את "באב אל ואד" של יפה ירקוני.
וכשנגלתה ירושלים לפנינו אמא שלי שאחזה כאמור בהגה החלה לשיר בהתרגשות "מעל פסגת הר הצופים שלום לך ירושליים" המכונית שייטה לה ימינה ושמאלה ואנחנו הצטרפנו בקולי קולות.
בתקופה ההיא הגבול עם ירדן הקיף את ירושליים משלושת עבריה, צפון, מזרח ודרום.
נסענו דרך חולדה והגענו לירושליים ממערב. אמא שלי פנתה שמאלה לכיוון צפון ונסעה עד שניצב לפניה שלט גדול "עצור! גבול לפניך!"
היא הסתובבה לאחור ונסעה מזרחה ושוב שלט זהה "עצור! גבול לפניך!".
הפעם התקשתה להסתובב ונהג משאית צעק לעברה "גברת! תשברי את ההגה!", "אל תדאג" היא השיבה בקור רוח "הוא חזק, הוא לא ישבר!"
וכך הסתובבנו לנו בתוך ירושליים שעות עד שמצאנו סוף סוף את בית המכרים אליהם נסענו.
ואיפה היה אבא שלי כל הזמן הזה? הוא ישב לצידה ונתן הוראות בשפת אמם, גרמנית.
אמרתי לך לינקס (שמאלה)!!!
לא נכון! אמרת רכט (ימינה)!!!
את כל הוויכוחים בינהם הם ניהלו בגרמנית כדי שלא נבין.
וככה בדיוק למדנו את השפה.
!Auf Wiedersehen
להתראות!
סעו בזהירות.
אהבתם? העבירו לחברים שאוהבים סיפורים .
ואם יש לכם רגע, כתבו לי מה חשבתם.
לכל הסיפורים מוזמנים להיכנס לכתובת:
האימייל שלי: sipur.ofra@gmail.com
8