פסח בא
כבר סיימתם לנקות? אז הנה סיפור קצר קצר לפני הבישולים.
פעם הכול התנהל במזומן. כספות היו רק לעשירים, מאחורי תמונה בסלון. דולרים שנשארו מטיול בחו״ל, “מתנות” מההורים, היינו מחביאים: מתחת למזרן, בקופסת התכשיטים, במגירת התחתונים, בבוידעם, במקפיא… העיקר שהעוזרת לא תיגע ושהגנבים לא יגלו.
באחת הפעמים חזרנו מחו״ל עם שטר של חמישים דולר שחסכנו.
לרוני היה רעיון מקורי. הוא גלגל את השטר, לקח קופסת נס קפה קטנה של עלית, רוקן אותה והכניס לתוכה את השטר שנפתח ונצמד לדפנות. סגר היטב את המכסה, טיפס על סולם והניח את הקופסה בארון הכי גבוה במטבח, מעל המקרר, במדף העליון. ירד מהסולם מרוצה מעצמו.
ואז הגיע פסח, ועמו הניקיונות. במרץ רב ניקיתי את המטבח, טיפסתי על הסולם והורדתי מהארון הגבוה את כל תכולתו: מצות משנה שעברה, לפח. צנצנות ריקות, לפח. שקיות ניילון, לפח. ובפינה, קופסת נס קפה חלודה, שכדי לפתוח אותה נאלצתי להשתמש במברג.
״איכס!״ במקום קפה היה שם משהו ירקרק ומגעיל. לחצתי על דוושת פח האשפה והשלכתי את הקופסה פנימה.
יולי אוגוסט הגיעו, ועימם הנסיעה השנתית לחו״ל. אני רואה את רוני מטפס על הסולם במטבח ומחפש.
״מה אתה מחפש?״ אני שואלת.
״הייתה פה קופסת נס קפה" הוא אומר.
אימצתי את זכרוני. ״כן, הייתה…מגעילה. זרקתי אותה לפח!״
״מה?! למה?! מה עשית?!״
״מגעילה אמרתי לך", ״היה בה משהו ירוק מגעיל!״
״הירוק המגעיל הזה שזרקת? היו חמישים דולר!״
בטיול הבא לחו״ל כבר לא חסכנו. בסוף הטיול בזבזנו את יתרת הדולרים בדיוטי פרי וקנינו את מה שכולם רצו אז: שוקולד טובלרון (בארץ היה רק שוקולד פרה של עלית) אז גם היה נהוג להביא מחו"ל מתנות ל כ-ו-ל-ם.
טובלרון לילדים, טובלרון לסבים ולסבתות ששמרו על הנכדים, טובלרון לשומרת החתולים, לאחים, לגיסות, לשכנים, לעוזרת… וגם לאורחים שיגיעו לערב שקופיות על הטיול.
טובלרון לא היה סתם שוקולד. הוא היה חוויה קטנה של חו״ל.
והכי חשוב, לא צריך לשמור עליו, נשמר בבטן😉
