מלון קדמא - חדר בריחה

הממ"ד שלנו "השתדרג".

 תמיד היה החדר הפחות מושקע בבית שלנו.

המטבח עוצב הסלון טופח וקושט חדר השינה יופייף והממ"ד? אקלקטי.

קיבל את כל מה שכמעט ניזרק או שעוד ייזרק,

כיסא בן מאה שנה, מיטת נוער קפיצית, מדפים עמוסי משחקים וספרי ילדים שכבר אפשר למסור, ארון  שתי דלתות, ועל החלון וילון מתנפנף עם נקודות צבעוניות .

עד לאחרונה שימש הממ"ד חדר אירוח לנכדים. חדר מלא שמחה. על הקיר תלויות כמה מהיצירות שלהם: מכשפה על מטאטא, ארנב, ילדה עם צמות ומפת ארץ ישראל.

ועכשיו? חדר מצב. מיטת הנוער נפתחה לשניים. נוספו שישיית בקבוקי מים, ניר טואלט, מטף, תאורת חירום, טלפון בזק מעיל ועוד כמה חפצים חיוניים.   

נחמד לישון על מיטת נוער עם מזרון קשה כשצעירים ובמיוחד כשלידך שוכב מישהו צעיר. 

אבל כעת...שומעים רק אנחות.

"אוי..."

"יש עוד כרית לראש?" 

לאט לאט מתרגלים, מתחשלים נרדמים והעיקר מוגנים. 

אבל כמה אפשר? כל לילה את-רעות ואזעקות.

"הכאב הוא בלתי נמנע אבל הסבל הוא בחירה" אמר הבודהה

אז קיבלנו החלטה "לברוח" קצת ולהתאוורר. 

הידעתם שיש מקומות בארץ שאין בהם טילים ואזעקות ממש יקום מקביל? 

אחד מהם הוא הישוב שדה בוקר.

נסענו עם המשפחה למלון קדמא, המעוצב כחאן נבטי, ממש אואזיס במדבר. איזה יופי ואיזה פינוק!

החדרים והסוויטות מקיפים חצר פנימית שבתוכה בריכת שחייה. 

ולא היינו שם לבד. עוד משפחות הגיעו גם הם כדי להתאוורר. 

מעולם לא ראיתי במלון כל כך הרבה נשים הריוניות ותינוקות בני יומם. 

גברים עם לפטופים עובדים על שפת הבריכה. 

האווירה רגועה, האוכל מצוין ומזג האוויר מושלם.

והעיקר, אף אזעקה. התקלחתי בלי לחשוש וישנו בלילות שנת ישרים כמו פעם!

אפילו יצאנו לטייל בסביבה.

שביל הטרסות, הטיילת היפה על המצוק וחלקת הקבר של פולה ודויד בן גוריון.

שלושה ימים של שיכרון חושים!

פתאום הבנתי את בן גוריון, למה ירד לשדה בוקר.

חלוציות? הפרחת השממה? נו באמת, הצחקתם אותי, הוא היה כבר בן שישים ושבע ובטח סבל מכאבי גב. 

פשוט נמאס לו מ"השיג-רע" (הפוליטיקה) רצה שקט. נסע להתאוורר ונישאר שם.

אנחנו חזרנו לממ"ד שלנו, אבל משהו קטן נשאר אתנו, זיכרון נעים והידיעה שאפשר גם אחרת.

אז קחו לכם כמה ימים של מנוחה וצאו למדבר 🌵 רק צריך להזמין מקום מראש.

לכל הסיפורים מוזמנים להיכנס לכתובת:   ofrazomer.blogspot.com