דו רה מי בממ"ד

"השהייה בבית בעת מלחמה מזכירה לי את הימים שלאחר הלידה" אמרה לי מישהי.

"כל היום מסתובבת בטרנינג, אוכלת בלי הפסקה, וברגע שאני מחליטה להיכנס למקלחת התינוק מתחיל לבכות".

ואכן, גם אותי זה משגע.

אני מסתובבת בפיג'מה, מנשנשת כל הזמן, ובדיוק כשאני בדרכי לשירותים או למקלחת האזעקה מתחילה. זו כבר הפעם השלישית שאני מסובבת את שעון המים החמים של הדוד.

הכי משגע אותי שמישהו שם באיראן לוחץ על כפתור וקובע לי מה ומתי לעשות.

מקלחת? לא עכשיו.

לאכול? אחר כך.

לישון? הצחקת.

אז החלטתי לקחת פיקוד.

אני מתקלחת לי כעת בנחת כי במקלחת תלוי חלוק מגבת במצב "היכון".

אני שותה את הקפה לאט, כי בממ"ד מחכה לי תרמוס עם קפה חם למקרה שלא הספקתי לסיים, ועוגה.

יש גם שוקולד קטן במגירה, משקפיים רזרביים ומטען לטלפון למקרה ששכחתי.

הממ"ד שלנו הוא חדר שינה לאורחים או ליתר דיוק לנכדים. יש בו צעצועים, משחקי קופסא, ספרי ילדים ועוד. מה חסר? מחשב ואינטרנט.

אז מה עושים שם בזמן האזעקות?

עשיתי דברים שלא העליתי  על דעתי שאעשה אי פעם. 

הבאתי סלסילת כלי תפירה והתחלתי לתקן בגדים שידעתי שממתינים לי בסבלנות. חור פה, קרע שם. אפילו תיקנתי גרביים והשחלתי גומי של תחתונים במכנסיים עם סיכת ביטחון כמו פעם. יש פעולות שלא שוכחים.

כשהייתי ילדה אמי התחננה שאשב לידה ואלמד לתפור במכונת ה"זינגר" שלה. ימים ולילות שמעתי את תקתוק המכונה, המחט העולה ויורדת. שום בגד לא נזרק. הכול תוקן, הוסב, קיבל חיים חדשים. בגד ישן הפך לציפית, מפה למפית, שמלה לחצאית ועוד. תמיד הפליא אותי איך אמא הייתה מרימה ו"מקפלת" את המכונה, משחילה חוט במחט, מדוושת על הדוושה וגם מסובבת את הבד מצד לצד הלוך ושוב וכבמטה קסם, התפר נסגר.

לתפור בעצמי? לא רציתי.

"מה תעשי כשתהיי גדולה? מי יתקן לך את הבגדים?" שאלה.

"אלך לתופרת" עניתי, ובזה תם הוויכוח.

ומה עוד אני עושה בממ"ד?

מצאתי אורגנית קטנה על המדף העליון, מכוסה אבק, ולצידה חוברת תווים שהמתינה לימים שקטים יותר. ומצאתי מורה קטנה, נכדתי המתוקה בת ה-9.  

כשהאזעקה מתחילה גם אני מתחילה, לנגן.

מנגנת כמו נרון קיסר, אלא שהפעם לא רומא בוערת, טהרן בוערת.

דו, דו, דו, רה, רה, מי מי... עד שהמי-לחמה תיגמר אולי אדע לנגן משהו. 

סתם סקרנות:

למה בעצם לא משמיעים באזעקה צלילים ערבים לאוזן? למה דווקא צליל כל כך מלחיץ של סירנה? כדי שייבהלו, ירוצו וחלילה יפלו? 

למה לא להשמיע צלילים "מתקדמים" יותר מ -'48, למשל "מרש החתונה" מנגינה קצבית צעדים מדודים, ומלאי ביטחון (שהכלה לא תברח) .

וב"סיום ההתגוננות" מנגינה חרישית, קלילה ורגועה כמו ואלס: לה לה לה...כדי שנמשיך בשגרת יומנו עד לאזעקה הבאה.

לדעתי, זה רעיון מצוין לאקזיט 😊

רק על השינה לצערי אין לי שליטה.

אבל הלילה דווקא ישנתי היטב. לא הפריעו לי.

צ.ה.ל היקר דואג לנו, ואולי בגלל שכעת הם עסוקים בלילה באכילה ושתיה? (חג הרמדאן) ואולי לא שמעתי?

פורים שמח ורמדאן כרים.

ד.א. 

1. הפעם אלה אנחנו שלא "התחשבנו" והרסנו להם (ולנו) את החג.

2. כל כמה זמן צריך להתקלח או להחליף פיג'מה?

לכל הסיפורים מוזמנים להיכנס לכתובת:   ofrazomer.blogspot.com