סיפורים מאמריקה - הדרקון הגרמני
אז למה לא נתנו לי להיכנס לארה"ב, או יותר נכון, למה עוכבתי לחקירה?
אינני יודעת, אני רק משערת.
בעוונותיי הרבים, לפני הרבה הרבה הרבה שנים. טרום איומיי איראן וטרום שטף הדרכונים הפורטוגלים, הרומנים, הפולנים ועוד, הוצאתי דרכון גרמני.
בני סיים את שירותו הצבאי והודיע לנו שהוא עומד לטוס ליפן למכור תמונות על המדרכות ליפנים שיכורים ולעשות הרבה כסף.
בדיוק באותה עת ליפנים הייתה תוכנית אחרת. למגר את התופעה. הם פשטו על הרחובות, תפסו את כל העבריינים והכניסו אותם לכלא, פרט לתיירים הגרמנים. חבריהם ממלחמת העולם השנייה.
"לא, אתה לא נוסע" אמרתי.
"כן, אני כן נוסע" הוא אמר.
"לא, אתה לא נוסע" חזרתי על דבריי
"כן, אני כן נוסע" הוא התעקש.
"אז תעשה דרכון גרמני!" נפלט לי.
למחרת קבעתי תור לשגרירות הגרמנית, וכשבוע לאחר מכן מצאתי את עצמי עומדת בפיק ברכיים מול דלת השגרירות.
בשעה 9:00 בדיוק הדלת נפתחה.
"פראו זומר?"
"אני" אמרתי וצעדתי שלושה צעדים קדימה.
מאחורי הדלפק ישבה אישה בלונדינית, כצפוי, בשיער קצר. בטח סבא שלה היה...
"עברית, אנגלית?" שאלתי.
"נור דויטש" ענתה. רק גרמנית.
!Bitte Einburgerungsurkunde תעודת אזרחות בבקשה, ירתה לעברי. פקודה ארוכה מזו מעולם לא שמעתי.
איך אענה לה עכשיו?
בבית הורי לא דיברתי גרמנית. רק הקשבתי. הם דיברו ביניהם או עם סבתי .
מסתבר שלימוד שפה הוא פלא אנושי! הבנתי הכול ואפילו עניתי!
הגשתי לה תמונת פספורט. היא דפקה חותמות פה, פה ופה, ואני חתמתי פה פה ופה כמובן בלי לדעת על מה.
וכעבור חודשיים בדיוק היה בידי דרכון גרמני בצבע בורדו עם סמל של נשר מוזהב על עטיפתו.
לא עבר זמן רב וגם בני קיבל דרכון גרמני, נסע ליפן, מכר תמונות על המדרכה, הרוויח את כרטיס הטיסה וחזר מבסוט לישראל מבלי שנתפס.
מעולם לא השתמשתי בדרכון הגרמני פרט לכניסות לארה"ב שנים מאוחר יותר כדי לבקר אצל בתי שגרה בסיאטל.
באותה תקופה הישראלים נאלצו לעמוד בתורים ארוכים מול השגרירות כדי להוציא ויזה, ולהמתין חודשים, לעומת זאת בעלי דרכון אירופאי פשוט מלאו הצהרה באינטרנט וקיבלו מיד אשרת כניסה לארה"ב.
אלא שהפעם בביקורת הדרכונים משהו לא עבד. המחשב שלהם ניתקע.
ביקשו ממני טביעת אצבעות והובילו אותי לחדר משרדי שבו המתינו עוד זוג יפנים זקנים חשודים כמוני ופקידה שישבה מול המחשב וניסתה להבין מה הבעיה.
היפנים שוחררו ואני המתנתי. העניין שלי היה מסובך יותר.
הפקידה הזמינה עוד שני יועצים, הורמו טלפונים למי שצריך, וגם אני בינתיים חפרתי במוחי למצוא את הסיבה.
1. אולי מישהו גנב את הזהות שלי?
לפני שנים כשהשלום פרץ בארצנו לתקופה קצרה, חברה שלי ואני נסענו לקזינו ביריחו.
עלינו בסינימה סיטי בראשון לציון עם עוד עשרות ישראלים נלהבים לאוטובוסים חינמיים שהסיעו אותנו ליריחו. כשהאוטובוס נעצר, כולם ירדו ומהרו לכניסה. בפתח עמד לא פחות ולא יותר, גיבריל רג'וב, בכבודו ובעצמו, לבוש בחליפה ועניבה, ואסף בעצמו את הדרכונים שלנו כאילו אנחנו כעת בקזינו של מונטה קרלו.
עמדנו שתינו בעשן הסיגריות הסמיך במוסיקה רועשת והתבוננו בתדהמה כיצד עם ישראל מהמרים בטירוף במיליוני שקלים ובעלי הקזינו "ידידנו" מחככים את ידיהם בהנאה ומשלשלים את הכסף לכיסם.
אני והיא, רק אכלנו ושתינו בחינם ובזבזנו את שני הז'טונים שקיבלנו במכונת מזל בלי מזל.
איזו מטומטמת הייתי? מה חשבתי לעצמי. למה מסרתי לו את הדרכון?
בטח זייף אותו ועכשיו אני תקועה!!!
2. או אולי בגלל פקיד הגבולות בעל המראה הארי?
פעם בכניסה לארה"ב, פקיד שמנמן בביקורת הדרכונים שדמה שתי טיפות מים לאיוון דמייניוק האיום, זה מהמשפט, הביט בדרכון הגרמני שלי והפתיע אותי:
Herzlich willkommen libe Frau
ובתרגום חופשי "ברוכה הבאה גברת אהובה" בעודו מחייך אלי, עיניו אורו כאילו שנינו "סאחים", יעני, חברי אותה מפלגה, אתם יודעים איזו. שלפתי את הדרכון הישראלי ונפנפתי מול פרצופו. אני ממש לא חברה שלך!
בטח נעלב.
לך תדע עכשיו מה הוא רשם לי שם במחשב. אולי איזה מספר או איזה טלאי צהוב דיגיטלי?
3. סתם מבולבלים.
פעם בטיסה מישראל לארה"ב, ביציאה מהארץ הצגתי את הדרכון הישראלי. בנחיתה, למרות ריצה מטורפת, פספסתי את הקונקשן בלונדון והשער לעליה למטוס ניסגר בשנייה שהגעתי. המתנתי שעות עד לטיסה הבאה. בביקורת הגבולות בארה"ב המחשב התבלבל והסתבך. נראיתי חשודה בעיניו. "מה פתאום לגברת יש שני דרכונים ועצירה לא מתוכננת בלונדון?" קראו לי לחדר צדדי, אסרו עלי לדבר בטלפון. לא צייתי. תחת מבטו הזועף של השומר הודעתי לבתי המודאגת שאני מתעכבת. לבסוף שוחררתי, יצאתי חצי מעולפת מהטיסה האיומה הזו.
וכעת שוב אני יושבת ויושבת וממתינה עד שהמחשב יואיל בטובו לאשר לי כניסה ל"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות". בקיצור, הגולם קם על יוצרו.
אחרי למעלה משעה שוחררתי. בלי התנצלות בלי סליחה ובעיקר בלי לדעת את הסיבה.
רוני המתין בסבלנות בחוץ, לקחנו אובר לסוכנות הרץ, עוד גרמני אחד, אבל הפעם יהודי, קיבלנו את הרכב ויצאנו לדרך משאירים מאחורינו את אבק הכוכבים של לוס אנג'לס.
נ.ב
ולכל מחזיקי הדרכונים הזרים לשעת חירום. הצחקתם אותי. לא למדתם מניסיון העבר?
ביום פקודה בדיוק כשתזדקקו לדרכון יגידו לכם:
לא! אין כניסה!
אתם ישראלים.
הדרכון הוצא בתל אביב.
רק ביפן אולי יקבלו אתכם. סוגיהארה, חסיד אומות העולם או על הירח.