עץ התות
כמה "אכזרית" אני יכולה להיות. היום ט"ו בשבט חג האילנות ואני במקום לנטוע עצים, גזמתי אותם.
העצים בגינה שלנו האמירו לשחקים וכבר היוו סכנה של ממש בסופות.
עם בוקר הגיע גל הגוזם מלווה בעוזר תאילנדי חרוץ.
מיד טיפס כמו טרזן על העצים רק שבמקום סכין החזיק משור חשמלי.
התאילנדי אסף את הענפים, ערם אותם לערמה והוביל אל המדרכה שברחוב.
שלוש ערמות ענקיות של גזם!
ו"כל שנותר לי" היה לנקות את הגינה. עוד ארבע שעות עבודה בהתנדבות.
וזה הזכיר לי סיפור מימי ילדותי.
בחצר שלנו עמד עץ תות גבוה ורחב עלים שניטע לכבוד הולדתו של אחי.
כל קיץ היה נותן שפע של פירות אדומים.
אמא שלי הייתה מכינה מהם קומפוט טעים, אנחנו הילדים טיפסנו על ענפיו ופולי התרנגולת הייתה ממתינה למטה במקור פעור אולי תות בשל יצנח לפיה.
בסוף עונת הפרי העץ הותיר אחריו לכלוך רב על האדמה ועליו החלו לנשור.
ואז, בלי שום התראה מוקדמת אבא שלי ז"ל היה נתקף לפתע אמביציה, יוצא מהבית, מביא סולם, לוקח משור, מזמרה ומספריים גדולים מהמחסן וקורא לי.
משעין את הסולם על העץ, מטפס ומתחיל לנסר.
"עפרה, מזמרה"
"עכשיו משור"
"עכשיו את המספריים"
וחוזר חלילה.
הוא היה גוזם מנסר וחותך בכזה מרץ, ממש "מתנפל" על העץ, והסולם היה מתנדנד אנה ואנה.
ואני נושאת כליו, מצייתת ודואגת.
ממה דאגתי?
שיפול? לא!
שיפצע? לא! .
שיגזום יותר מידי!!!
הוא היה גוזם וגוזם עד שהעץ המסכן איבד את כל עליו וענפיו, ענף אחרי ענף נשרו לאדמה עד שמעל הגזע נותרו שלושה גדמים יתומים.
אז היה יורד מהסולם, מביט בסיפוק ביצירתו והולך הביתה לא לפני שהיה אומר לי: "עפרה, בבקשה תאספי הכול".
ואני כמו נמלה קטנה וחרוצה הנושאת שיבולים אל הקן גררתי את הענפים
אחד אחד לרחוב, עד שקיעת החמה.
אחר כך מרחתי את הגדמים של העץ המסכן במשחת נעלים שחורה נגד מזיקים, וביקשתי ממנו סליחה.
התפללתי שיצליח להשתקם מהטראומה, שיצמיח ענפים חדשים ושבשנה הבאה יניב שוב פירות מתוקים.
ואכן באורח פלא זה מה שקרה. העץ היה צומח כל שנה מחדש לשמחת כולנו!!!
היום העץ כבר בן שבעים וחמש ונראה מצוין לגילו.😂
נראה שסלח לנו.
אולי זה הסוד : לדעת לקבל גם גיזום, לא רק ליטוף.
לכל הסיפורים מוזמנים להיכנס לכתובת: ofrazomer.blogspot.com