אמריקה - סיפור בהמשכים
מאיפה מתחילים?
אולי מ"חוויית הטיסות" או ממה שקרוי "טיסה נעימה"?
הטיסה הלוך
טיסת לילה. אל על. ישירה למיאמי.
ארבע עשרה שעות ישבנו מקופלים בין הכיסאות.
עם הכניסה למטוס קיבלו את פנינו בשאלה "מה שלומכם?" ולאחר שענינו "אחלה", הוצג לנו סרטון בטיחות בכיכובו של "אמן החושים" המופלא ליאור סושרד, שהסביר כיצד לובשים חגורות הצלה ואיך מניחים מסכות חמצן בשעת חירום.
בחצות קיבלנו ארוחה שרקח השף אסף גרניט ואז כיבו את האורות עד הבוקר.
מה עשה לנו אמן החושים ומה כלל המתכון של השף הדגול איני יודעת, אבל כל הנוסעים נרדמו באחת וישנו עשר שעות ברציפות.
לקראת בוקר, בטני החלה לקרקר, לחצתי על כפתור הדיילת. בחשיכה ראיתי זוג עיניים מנצנצות.
"במה אפשר לעזור לך?" היא לחשה.
"אני רעבה" עניתי.
"תיכף אביא לך קפה וסנדוויץ' אמרה ונעלמה.
כעבור חצי שעה, בדרכו לשירותים, שאל בעלי "מה קורה עם הקפה והסנדויץ' של אשתי?"
"אוי" ענתה, "התבלבלתי בחושך והגשתי אותם למישהו אחר".
יצאנו מהמטוס מקופלים כמו בובת פינוקיו, למי שזוכר. לאט לאט התמתחתי, יישרתי ידיים ורגליים והן התחילו לנוע לכיוון השלט:
Welcome to Florida
הטיסה חזור.
טיסת יום, לוס אנג'לס - ישראל. דאגנו. הטיסה עמדה בסימן שאלה. תצא או לא תצא. יתקיפו או לא יתקיפו. נגיע או ניתקע בדרך.
אנחנו במטוס עם כל עם ישראל. חילונים, דתיים עם הרבה ילדים. שותים, אוכלים, מדברים, והתינוקות צווחים.
בעלי הזמין הפעם מקומות ישיבה בשורה הראשונה ליד דלת החירום. מקומות מומלצים. הדיילת הסבירה לנו שאנחנו מופקדים לפתוח את הדלת בשעת חירום. "וואהו, איזה תפקיד מלא אחריות!"
כמה נחמד ונוח היה לשבת ולמתוח את הרגליים, לקום לשירותים שממש קרובים בלי להזיז את הנוסע שלידך, לגשת למטבחון למזוג מים או קפה, ובעיקר להתרומם ולפסוע כמה צעדים ברחבה הקטנה שלפנינו וזאת מבלי לשלם יותר מדי עבור הכרטיס.
אבל כידוע, אין מתנות חינם.
לפתע החלו להתרכז ברחבה שלנו כמניין גברים עם זקנים, פאות כיפות וטליתות והחלו להתפלל בדבקות, אנה ואנה, עם הפנים למטבחון והישבן לכיוונינו.
ואחד בעל כרס, שמנמן וגדול במיוחד, חסם את המסדרון ואת דלת השירותים.
כך מצאנו את עצמנו יושבים בבית כנסת קטן מאולתר, מוקפים מתפללים.
כן, גם אנחנו התפללנו. שיסיימו כבר.
למרות החששות הגענו ונחתנו בשלום. מחיאות כפיים!!! התפילות עזרו וברוך השם, לא נזקקנו לדלת החירום.
וזה מזכיר לי סיפור. כשבתי טסה מארצות הברית לישראל עם בתה, אז כבת שנה וחצי. לתינוקת נמאס לשבת שעות במטוס והיא החלה להתרוצץ במסדרון. לפתע ראתה את ידית דלת החירום, נתלתה עליה והתחילה להתנדנד תוך כדי שהיא צועקת באנגלית המעטה שידעה
"!open, out! open, out"
הנוסעים בשורה הראשונה החווירו כסיד. בתי זינקה וחטפה אותה. במזל, הדלת לא נפתחה. (אגב, לדעתי הדלת אינה נפתחת אלא בהוראת הטייס 😉).
הפעם, הג'ט-לג הכריע אותנו.
יצאתי מהמטוס כמו רובוט שהסוללה שלו עומדת להיגמר (5%) ובום הוא נופל.
Welcome to Israel
הגענו הביתה וצנחתי על המיטה לא לפני ש...
המשך בפרק הבא.
לכל הסיפורים מוזמנים להיכנס לכתובת: