סיפורים בראש

מתנצלת מראש שסיפור רודף סיפור ואתם נאלצים לסבול את ההצקות שלי, אבל בגלריה של חברים שלנו בתל אביב, “בית הבאוהאוס” מוכרים עכשיו תמונות של קדישמן במחירים שפויים. מי שאוהב את ציוריי הכבשים שלו שימהר לפני שייגמר. אני לא עושה פרסומת, בעצם אני כן עושה, אבל רק כי נזכרתי בסיפור שקרה לי לפני כחמישים שנה.  יוואהווו, איך הזמן טס! היינו אז סטודנטים תפרנים. בוקר אחד רוני חוזר מעבודת לילה במעבדת השינה, בידו גליל נייר.  הוא פותח את הגליל, ומה אני רואה? כבש בוהה בי. מסביבו קשקושים בצבעים עזים כמו שילדים אוהבים לקשקש, אדום, ירוק, כחול, צהוב. “שיעמם לך?” שאלתי. ואז הבחנתי בתחתית הציור בהקדשה: “לעפרה ויעקב (רוני) ממנשקה קדישמן. 82”. “מי זה?” שאלתי. “פציינט שנבדק במעבדה”  “ממש גאון” אמרתי, כשבעצם התכוונתי לאינפנטיל גמור. גלגלתי את הציור בחזרה, הידקתי בגומייה וזרקתי אותו על הארון בחדר השינה. כשנולד בננו הבכור נזכרתי בו. הנה ציור שיתאים לחדר ילדים. אמרתי בליבי. שבוע קודם לכן קניתי פוסטר של הצייר ההולנדי "אשר" שמאוד מצא חן בעיניי. צורה גיאומטרית בשחור לבן של דגים שוחים שהופכים לציפורים. לקחתי את...

לפני כעשור חגגנו לנכדנו הבכור את מסיבת בר המצווה לכל המשפחה, בערב הדלקת נר ראשון של חנוכה. זה היה חורף קר וגשום. בייירון טרם ביקר אצלנו, אבל גשמים עזים ירדו פה ושם. "מי להזמין, ומי לא להזמין מבלי שיעלב?" שאלתי את עצמי. איך יכנסו שבעים אנשים ויותר, כשמחציתם ילדים קופצניים לדירה שלנו? זו לא סוכה שאפשר להזיז את הקירות שלה. והתחלתי להכין רשימות מוזמנים ולא מוזמנים. ואז הלכתי לספרית שלי, יפה. אישה מבוגרת, עם חכמת חיים, שהקימה במחסן ביתה סוג של מספרה ולוקחת מחירים שפויים.  בעודה גוזרת את שערי סיפרתי לה בקצרה על הדילמה שלי: "אין מקום לכולם". "עפרה" היא אמרה לי: "איפה שיש כיסא, יש מקום!", "תזמיני את כולם! אל תעליבי אף אחד!" והקשבתי לה. למזלי, באותו הערב לא ירד גשם, אבל היה קר מאוד וחשוך. ביום האירוע, הבאנו כיסאות פלסטיק והערמנו אותם בכניסה לדירה ובגינה. ערכתי את השולחן בבית עם כל המטעמים, ועל השולחן בגינה בניתי שתי פירמידות גדולות של קרמבו, פיזרתי מטבעות שוקולד ודאגתי למלאי. וגם שמתי כדורים על הדשא וצעצועים. בשבע בערב כולם הגיעו, על טפם ונשותיה...

שמעתי דו שיח "פילוסופי" בפודקאסט  בכאן 11. דנו שם בשאלה: "מה יהא על השפה העברית כשלא תהיה מדינת ישראל?" וכמעט "נפלתי בריצפה". מה זה השטויות האלה? מה זה "כשלא תהיה מדינת ישראל"? אין גבולות לחשיבה תיאורטית? וזה הזכיר לי סיפור מהילדות. בכיתה ד' חזרתי מבית הספר עם רשימת אוצרות הטבע של מספר מדינות בעולם. לאנגליה וגרמניה יש פחם, לערב הסעודית יש נפט, לארה"ב גם, ועוד ועוד. ואצלנו? "ימין ושמאל רק חול וחול". הייתה לנו באר נפט אחת ליד קיבוץ ארז ותפוזים. וזהו. כן, תפוזים זה יפה ובריא. אמי אפילו שלחה בארגז תפוזים למשפחה בהולנד הקרה, שלא תמיד הגיעו ליעדם.  כל אחר הצהריים ישבתי וציירתי משאבות נפט כמו אלו שראיתי בטיול השנתי. ציירתי עוד ועוד, אולי אם אצייר הרבה יהיה לנו גם הרבה נפט. ואז בוקר אחד הודיעו בחדשות שספרד עקפה אותנו ביצוא התפוזים ומצבנו הורע. כמעט בכיתי מרוב דאגה. חלפו עברו השנים והנה, תראו לאן הגענו. אומת הסטארט אפ. טכנולוגיות מתוחכמות בכל תחום: רפואה, חקלאות, נשק, מים זורמים מהברזים בשפע ובמבה🙂 ובתוך עשור הפכנו לאחת המדינות החזקות ...