המלאכים
פרק א'
השבוע הייתי במופע מוסיקלי נפלא, גדוש בהומור, אהבת הארץ ושירי ארץ ישראל, בשם "השביליסט".
המופע של תיאטרון הקאמרי, מספר על מסעו של היוצר, שצעד במשך שישים וחמישה ימים רצופים בשביל ישראל, מאילת ועד דן. בדרך הוא חווה רגעים מרגשים ומפגשים בלתי נשכחים עם *מלאכי השביל.
גם אמא שלי הייתה אומרת: "מלאכים עוזרים לי תמיד".
"מה מלאכים?" היינו צוחקים, "סתם אנשים טובים".
והנה, גם לי זה קרה. גם אני פגשתי מלאכים.
המלאכית הראשונה
אחת לשבוע מתקיים בשכונה שלנו יום פינוי זבל. באותו יום מניחים את הפסולת על המדרכה, ועובדי העירייה מגיעים לאסוף אותה.
באותו בוקר יצאתי משער החצר בכפכפים עם פח זבל שחור וגדול, מלא עד אפס מקום בגזם גינה, אפר ולכלוך. הנחתי אותו על עגלת מטענים והתחלתי לצעוד ברוורס לאורך מגרש החניה הארוך כשאני מחשבת את צעדי לאחור. הפח התנדנד פעם ימינה ופעם שמאלה, וכל רגע איים להתהפך.
לפתע יצאה מהבניין הסמוך אישה צעירה, לבושה בבגדים חגיגיים ונוצצים, על עקבים, ואמרה לי:
"בואי, אני אעזור לך".
"לא לא", ניסיתי למחות, "את לבושה כל כך יפה... תתלכלכי".
אבל היא כבר תפסה את הפח בשתי ידיים, הניפה אותו אל-על צעדה לכיוון הכביש ושפכה את תכולתו על המדרכה.
"יש לי יום הולדת היום, אני ממהרת!" עוד הספיקה לומר, נכנסה לרכבה ונעלמה.
מאין צצה לה המלאכית חנהל'ה ושמלת השבת?
מלאך נוסף, על אופניים חשמליים
כמה ימים אחר כך חזרתי מהסופר, עמוסה בשקיות. כרגיל תכננתי לקנות מעט ויצאתי עם הרבה.
בחור צעיר על אופניים חשמליים חלף לידי במהירות. פתאום עצר, עשה סיבוב פרסה ושאל:
"גברת, לעזור לך?"
הושטתי לו את השקיות והוא... ברח.
חלילה! הוא נסע אחריי לאט, עד פתח הבית, הניח את הכול והמשיך בדרכו בלי לקבל כלום, אפילו כוס מים לא רצה.
וזה ממש לא מובן מאליו לעצור לרגע במרוץ החיים, להרים את הראש מהטלפון ומיתר העיסוקים ולהבחין במישהו שזקוק לעזרה.
אגב, מי הם בעצם *מלאכי השביל?
לאורך שביל ישראל יש אנשים מופלאים שפותחים את ביתם לשביליסטים. הם מציעים אירוח חם, מקום ללון, לפעמים מקלחת, כוס תה, חיוך. רובם עושים זאת בחינם, רק מתוך נדיבות הלב. יש רשימה שלהם באינטרנט, פשוט מתקשרים מראש.
פרק ב'
האמת? גם אני משתדלת לעזור. ככה חונכנו בבית עוד מגיל קטן "סבתא, שבי, הנה כיסא". עוזרת גם לאנשים זרים, לחתולים ופעם אפילו עזרתי גם לסוס.
הסוס השחור
עלינו בכביש מטבריה כשראינו טנדר שנוסע בפראות. מאחוריו נגרר סוס שחור אצילי ויפה, כשחבל הדוק על צווארו. הוא דימם ונאבק לעמוד בקצב הנסיעה. בתא הנהג ישבו שלושה גברים צוהלים.
צפרנו, סימנו לנהג שיעצור. סימנתי בידיי שאתקשר למשטרה, הוא סימן לי בחזרה באצבעו תנועת שחיטה.
התקשרתי, המשטרה אמרה שזה לא בתחום אחריותה, הפנו אותי לצער בעלי חיים. שם לא ענו. שבת.
הסוס המבוהל החל להזיל ריר, עיניו נפערו והבריונים המשיכו להשתולל על הכביש, איימו, קללו ואנחנו בעקבותיהם.
ואז לבעלי עלה רעיון. התקשרתי שוב למשטרה אבל הפעם דיווחתי:
"יש הפרעה לתנועה. סוס דוהר באמצע הכביש".
"אה, הפרעה לתנועה?" , "כן", עניתי.
ניידת המשטרה הגיעה מיד.
ברגע שהבריונים ראו אותה, שחררו את החבל ונמלטו עם רכבם והמשטרה דלקה אחריהם.
הסוס, דהר לשדות ונעלם.
"רוץ, בן סוסים, רוץ ודהר לחופשי".
ובחלומי בלילה ראיתי אותו 😇
סוס שחור ויפה מכונף כמו מלאך, חוט זהב משוך על צווארו והוא לוחש לי בסוסית ת-ו-ד-ה!
לכל הסיפורים מוזמנים להיכנס לכתובת: