כלב או חתול?
שמעתי ש:
אם את מחפשת מישהו שיקשיב לך,
אם את מחפשת מישהו שתמיד ישמח לראות אותך
אם את מחפשת מישהו שיאהב אותך בלי תנאים
אם את מחפשת מישהו שיישאר נאמן, לא יעשה דרמות ולא ייעלב סתם
אם את מחפשת מישהו שלא יאכזב אותך, שלא ישקר ושיהיה שם בכל מצב,
קחי לך כלב.
בתקּופת הקורונה זיהיתי את שכניי עם המסכות על הפנים לפי הכלב שהם צועדים איתו. כלב גדול ושחור, השכן מלמעלה. כלב צולע, זה השכן מקומה שניה וכדומה.
היום? לכולם יש כמעט את אותו הכלב. קטן ומתולתל שנראה כמו בובת פרווה מהלכת ואני מניחה שקנו אותו (כן, בהרבה כסף מ"תעשיה" שמייצרת כלבים כאלה) משום שהוא חמוד מאוד ובעיקר נוח לגידול בדירה.
מה שנכון, נכון.
וכשאני שואלת: "אז למה לא חתול?"
התשובות בדרך כלל זהות:
"חתול לא נאמן".
"כלב יותר חכם"
ועוד משפטים דומים.
אז הנה שני סיפורים שיפריכו את הקונספציה.
מונולוגי והנחש
החברה הטובה ביותר שלי בילדותי הייתה מונולוגי. חתולת רחוב אפורה וחכמה מאוד.
היא לימדה אותי מה זה אומץ, חברות והישרדות.
ישבנו שתינו על האדמה בחזית הבית וצפינו בשקיעה. בעוד אני מלטפת אותה התרומם לפתע מולנו נחש.
קפאתי במקומי.
מונולוגי נסוגה בצעדים איטיים לאחור, עקפה אותי, שפופה וכפופה הגיחה אל הנחש מאחור ונתנה לו כאפה.
באותו רגע זינקתי על רגלי וברחתי הביתה. שמעתי מאבק, שמעתי נשיפות וכשהכול נרגע מצאתי את מונולוגי שרועה על האדמה מתנשפת ולידה ראש הנחש כרות. חששתי שהנחש הכיש אותה ומיהרתי להביא לה קערית חלב. אולי זו סעודתה האחרונה? היא ליקקה באיטיות, סיימה, התרוממה על רגליה והתיישבה בחיקי, מגרגרת.
ד"ר מונולוגי
כל שנה, ולפעמים פעמיים בשנה, מונולוגי הייתה ממליטה שגר של ארבעה גורים אפורים ומפוספסים כמוה. היא טיפלה בהם במסירות אין קץ,
יום אחד הכלב הגדול של השכנים פרץ לחצר. מונולוגי יצאה לקראתו בחירוף נפש כדי להגן על גוריה. היא הצליחה לגרש אותו אך ננשכה קשות. בבטנה נפער פצע גדול ופיסות בשר תלויות ממנו.
לפתע ראיתי אותה זוחלת, נאנקת מכאב ונשכבת על קן נמלים.
הנמלים עטו עליה כמוצאות שלל רב, קרעו חתיכות מבשרה וסחבו אותן לקן שלהן. מונולוגי המשיכה להאנק אך אחרי זמן מה קמה וחזרה לגוריה.
מה זה היה???
כשקראתי על כך שנים אחר כך, הסתבר לי שהנמלים מפרישות חומצה פורמית, חומצה צורבת אך מחטאת, שמעכבת גדילת חיידקים.
מונולוגי, באינסטינקט של חיה פצועה, ידעה מה עליה לעשות. כעבור זמן הפצע התאחה לגמרי.
איזו חכמה!
אכן חתול הוא לא כלב.
אבל הוא ידיד לחיים.
אין עליו כחיית מחמד, הוא נקי וקל לגידול. הפרווה שלו נעימה לליטוף, הגרגור שלו מרגיע ולכל חתול תתפלאו, יש גם אופי משלו. אפשר להתיידד איתו בקלות וליהנות ממנו מאוד.
ובעיקר, לא צריך לצאת איתו שלוש פעמים ביום לטיול ולהרים אחריו קקי. איכס.
אז עכשיו, כשהחורף מתקרב ולחתולים קר בחוץ, במקום כרבולית, למה שלא תאמצו חתול פרוותי קטן? בחינם.
ענת ומישמיש. ענת, אחת המלאכיות של חתולי נס ציונה.
בכל בוקר וערב, בלי להחסיר, היא יוצאת להאכיל כחמישים חתולים, באהבה, במסירות ובסבלנות אין קץ.
וכמה אסופים גם גרים אצלה.
לכל הסיפורים מוזמנים להיכנס לכתובת: