תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ, תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ
לפני כמה עשורים נרשמתי לחוג צפרות במכון אבשלום.
בסיור הראשון נסענו לראות ציפורים באגם ירוחם.
שלוש וחצי שעות "לקח לנו" כדי להגיע.
עאלק אגם, שלולית מים דלוחה של סוף הקיץ, הכול מסביב צהוב ויבש, אפילו העיניים צרבו מהמראה.
"מטרת העל" של הסיור הייתה לפגוש ציפור גדולה מהודו בשם פורפיריה שעל פי השמועות נחתה באגם.
ירדנו מהאוטובוס מלאי התלהבות, פרקנו ציוד, כיוונו טלסקופים, נעמדנו בתנוחת "הצפר" הידועה, גו כפוף וישבן בולט, והתחלנו להציץ במשקפות.
גם אני כיוונתי את הטלסקופ שלי, כל שראיתי היו עשבים שוטים וכמה מעופפים שהתעלפו מרוב חום. בסוף נמאס לי. כמה אפשר? הודעתי למדריכה שאני פורשת, והלכתי לחפש צל מתחת לאחד העצים. בראש התרוצצו לי כבר מחשבות לפרוש מהקורס. גם הטלסקופ שלי, ממש כמוני, שמט את ראשו.
ואז, רגע לפני שעמדנו לעזוב, הצצתי שוב בטלסקופ ומה אני רואה?
מול עיני פסע הלוך ושוב תרנגול גדול, נוצותיו כחולות-מבריקות, מקורו אדום וכרבולתו אדומה לוהטת. איזו התרגשות! פשוט מדהים! דווקא אצלי הוא הופיע.
קראתי לכולם והם מיהרו להביט בעודי עומדת גאה ומזהירה "לא להזיז, לא לנגוע בטלסקופ" כאילו הציפור היא רק שלי.
כמובן שהמשכתי בקורס, והוא התגלה כמעניין ואפילו מרתק.
ולמה אני מספרת לכם את כל זה?
כי השנה עברה על כולנו שנה קשה מאוד.
העיניים צורבות והלב מתכווץ מדאגה, מה יהיה?
אנחנו מנסים לכוון את הטלסקופ קדימה ולחפש משהו טוב, אבל רואים רק עשב שוטה ומים עכורים. אין פורפיריה!
אבל היא שם. היא קיימת. עובדה.
אני מאחלת לכולנו שנה טובה, בשורות טובות, ושהפורפיריה תופיע בטלסקופים של כולנו.
נ.ב. מאז, האגם שוקם, מוזרמים אליו מים והוא הפך לבית גידול למגוון רחב של צמחים ובעלי חיים. סביבו נסללו שבילי הליכה ותצפיות, ואם תביאו משקפת או טלסקופ, יש סיכוי שתבחינו בפורפיריה בתוך הסבך.
לכל הסיפורים מוזמנים להיכנס לכתובת:
האימייל שלי: sipur.ofra@gmail.com
אהבתם? העבירו לחברים שאוהבים סיפורים .
ואם יש לכם רגע, כתבו לי מה חשבתם.