סליחה שאיחרתי
זה כזה חוסר כבוד להיכנס להרצאה/הצגה שכבר התחילה ולהתחיל לפלס דרך בין השורות למקום שלך .
"סליחה, סליחה" דורכים לך על כפות הרגלים, דוחפים את הישבן שלהם לפרצוף שלך! מפריעים ומסתירים ו"סליחה, סליחה".
ואגב, תמיד אותם אנשים מאחרים.
מה סליחה סליחה? סליחה רק ביום כיפור, אי אפשר לקום חצי שעה קודם ולהתארגן קצת לפני?
אבל לי יש סיבות!!!
תתפלאו, גם פנסיונרים עסוקים. מאוד. גם לנו הזמן "נוזל מבין האצבעות". רוצים להספיק עוד ועוד.
הנה , קחו למשל את הבוקר שבו הייתי אמורה להגיע להרצאה שהתחילה ב -10:00.
קמתי
הכנתי קפה
הכנסתי את העיתון
השקיתי את הגינה.
האכלתי את החתולים.
הכנתי ארוחת בוקר
אכלתי ושתיתי
הצצתי בטלפון (אני קוראת לו ה"רודן") אולי יש חדשות דחופות?
ואז שיגרת ההתארגנות: התלבשתי, הסתרקתי ,צחצחתי שיניים, בושם, דיאודורנט....
ותור השאלות המטרידות:
זרקת את הזבל ? סגרת את הגז? כדורים בלעת? כיבית מזגן, האורות?
איפה המפתחות של האוטו? איפה המשקפיים?? איפה החתול?? שוב מתחבא בחדר שינה!
ולמרות שקמתי בזמן, התארגנתי כמו שצריך, איחרתי! ולמה?
נכנסתי לאוטו, עשיתי רוורס, אפילו צפרתי צפירת אזהרה. באותו הרגע בדיוק שכנתי נכנסה למכוניתה וגם היא נסעה ברוורס, בום טראח! התנגשות קטנה. הלך הפנס.
מתעשתים, מחליפים פרטים ו... איחרתי להרצאה.
אגב, אם תהיתם, גם בתנ"ך יש מאחרים. למשל:
שאול מצֻווה להמתין לשמואל כדי שיקריב קורבן לפני היציאה לקרב. שמואל מתעכב, ושאול מאבד סבלנות ומקריב בעצמו. כששמואל מגיע, הוא מוכיח את שאול על כך:
"נִסְכָּלְתָּ! לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת־מִצְוַת ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמואל א', י"ג, י"ג)
בעקבות זאת נלקחת משאול המלוכה. מסכן שאול!
בקיצור, בתנ"ך לא מזדרזים... הממהר והלוא סבלני, מפסיד.
האיחור הכי "מפואר" שלנו
זה קרה כשהתארחנו מספר ימים אצל חברים ישראלים נחמדים בניו-יורק. ביום האחרון נפרדנו בחיבוקים ויצאנו לדרכנו. אבל הרכבת לשדה התעופה התעכבה. הגענו לשדה בדיוק כשסגרו את דלתות המטוס. חזרנו כלעומת שבאנו לביתם של החברים. הייתם צריכים לראות את הבעת ההלם על פניה של חברתנו המארחת שכבר הספיקה לסדר את החדר ולזרוק את המצעים שלנו למכונת הכביסה.
ולעיתים, גם ההיפך קורה. השעון הוא שמאחר
במהלך קרוז, רוני התבקש להעביר לקבוצה הרצאה על שינה. המפגש נקבע לשעה 17:00.
אלא שבקושי התעוררנו מהשנ"צ, התארגנו והגענו "באיחור".
האולם היה ריק! הרגשנו כזה עולב והתחלנו לחזור לחדר.
בדרך חזרה, פגשתי מישהי מהקבוצה "למה לא באת להרצאה?" שאלתי.
היא מביטה בי: "מה פתאום? ההרצאה בעוד שעה!"
רק אז קלטנו שעברנו אזור זמן. בזמן ההפלגה כל השעונים של כולם התעדכנו חוץ מהשעון שלנו…
אז לא רק שלא איחרנו, להיפך, הקדמנו בשעה!
לסיום, כמה מילים בשבח האיחור
תורגם מאנגלית לעברית - חמדה גלעד© מקווה שהעובדות נכונות.
בפיגועי ה-11 בספטמבר:
מנהל בכיר ניצל רק כי לקח את בנו לגן ביומו הראשון ואיחר לעבודה.
אחר איחר בגלל פקק תנועה. אחד החמיץ את האוטובוס. מישהו שפך קפה ונאלץ להחליף בגדים.
מכוניתו של מישהו לא התניעה. אחד חזר הביתה כדי לענות לשיחת טלפון. הורה אחד התעכב כי ילדו היה איטי.
גבר אחד פשוט לא הצליח לתפוס מונית. גבר שנעל נעליים חדשות באותו יום. בדרכו לעבודה, רגליו כאבו. עצר בבית מרקחת לקנות פלסטרים ...
אז לפעמים, דווקא האיחור מציל חיים.
אבל אתם, בבקשה אל תאחרו. זה לא נעים ובעיקר זה מפריע לאחרים.
אהבתם? העבירו לחברים שאוהבים סיפורים ואם יש לכם רגע, כתבו לי מה חשבתם.
לכל הסיפורים מוזמנים להיכנס לכתובת: