גיוס קל ונעים
כל שנה נולדים תינוקות וכל שנה אנחנו מאחלים להם שיהיה שלום ולא יצטרכו ללכת עוד לצבא.
לפני 18 שנה נולדה נכדתי הנחמדה והמוכשרת ובקרוב היא מתגייסת לצה"ל.
חודש אוגוסט בפתח, וזה אומר שמאות נערים ונערות יתגייסו בקרוב ל"מחזור אוגוסט" המוכר לכולנו.
כולם רוצים שירות משמעותי, מעניין, תורם, עוברים מבחנים ראיונות ומיונים כי להעביר שלוש שנים בשעמום או בתסכול זה לא פשוט.
נכנסת נער - יצאת גבר!
נכנסת נערה - יצאת גיבורה!
וזה מחזיר אותי לגיוס שלי. באותם ימים לנשים בצה"ל לא ממש היה מבחר תפקידים וזו בלשון המעטה .
פקידות, מזכירות, כתבניות, מקפלות מצנחים, מחלקות תה...
אמא שלי לא רצתה שאבזבז זמן סתם. היא רצתה שאצא מהשירות עם מקצוע ביד.
במקום מגורי הציעו קורס קדם - צבאי: שירטוט אווירונאוטי.
שנה של לימודים לפני הגיוס.
אחי הבכור היה כבר מהנדס חשמל ואמא שלי חשבה שזה רעיון מצוין שאהיה השרטטת שלו.
וככה היא תתפוס שתי ציפורים במכה אחת.
יום מבחן הקבלה הגיע, ואני קיבלתי הנחיה מאמי:
תכתבי שאח שלך מהנדס!"
אז כתבתי:
שם: עפרה
שנת לידה :XXX
ארץ לידה: ישראל
מקצוע ההורים: בעלי חנות למוצרי חשמל ואח שלי מהנדס.
לא פתרתי את כל השאלות, אבל התקבלתי! יחד איתי התקבלו כשתיים עשרה בנות נוספות, כולן מוכשרות.
אהבתי את הלימודים בקורס. היו שם מקצועות מעניינים שמעולם לא נחשפתי אליהם כמו חוזק חומרים ופרקי מכונות, תורת המתכות והמדידה, אווירודינמיקה, שרטוט אווירונאוטי ועוד.
הייתי תלמידה טובה מאוד במקצועות העיוניים, אבל בשרטוט, ממש לא! למרות שהשתדלתי...
הסיבה? כי לא ממש הייתי מתאימה!
א. אני שמאלית ושולחן השרטוט על סרגליו נבנה לימניים.
ב. יש לי עיין עצלה, ואין לי ראיית תלת ממדית. קריטית לשרטוט מדויק.
וכך בתעודת הסיום שלי נכתב:
פיסיקה - 100
חוזק חומרים - 100
אווירונאוטיקה - 100
......
שרטוט אווירונאוטי - 60. עובר. בקושי.
ומה בצבא? שרטטת לא יצאה ממני אז שלחו אותי להדריך אווירודינמיקה בבית ספר הטכני של חיל אויר.
אמרתי למפקד: "אני? לא ראיתי מטוס בחיים שלי! המפקד!" .
והוא אמר: "הנה שני ספרי פיזיקה, שתי חוברות אווירודינמיקה, תקראי ותלמדי, בהצלחה!".
אז לימדתי.
ומה יצא מכל זה?
בטכני הכרתי את בעלי.
ומה בהמשך?
נולדו לנו שלושה ילדים ושישה נכדים .
וכל השאר?
סופר ויסופר.
והמסקנה?
לי אין ספק, כל זה קרה בגלל שאח שלי, מהנדס.
לכל המתגייסות והמתגייסים החדשים, בהצלחה! שמרו על עצמכם והעיקר חיזרו הביתה בשלום.
למלחמות אין סוף. יש רק הפסקות, אבל אנחנו לא נפסיק לקוות ולומר לקטנים "כשאתם תגדלו, כבר לא יצטרכו ללכת לצבא".