בשלהי מלחמת עם כלביא
"להתראות במלחמה הבאה" זה מה שאמרה נכדתי בת התשע כשנפרדה מסבא וסבתא וחזרה לביתה. חצי אמת וחצי בהומור.
האמת? היה לה טוב במלחמה, ימים שלמים בבית סבא וסבתא עם הממ"ד, שעות של תשומת לב מאבא ואמא והרבה אהבה וכן.... גם הרבה ממתקים תלוי במספר האזעקות.
והיא לא היחידה. אלפי הורים וסבים ברחבי הארץ התגייסו למשימה: להמשיך ולהעניק לילדים תחושת ביטחון ו"שגרה" גם בשעות הקשות. הם החוסן הלאומי של דור העתיד שלנו. עם כלביא.
הפסקת אש, שחר של יום חדש.
כל הילדים הלכו לבית ספר, ההורים חזרו לעבודה והזקנים לקופת חולים להשלים מרשמים ותרופות .
יום קודם, אחרי לילה של אזעקות ומתקפת טילים נאלצתי ללכת לסופרפארם לקנות תרופה. בררתי מראש היכן יש ממ"ד ויצאתי. הרחובות היו ריקים.
בתוך הסניף, היו קומץ אנשים שמיהרו לקנות ולהסתלק ושתי נערות צעירות. "אני מחפשת את הבושם שלי" אמרה נערה אחת לשנייה. "אני חייבת את הבושם שלי"
לא התאפקתי ושאלתי אותה "בשביל בושם יצאת מהבית? אין לך אף בושם בבית?" והיא ענתה "אין לי בית", "טיל פגע בבית שלי".
רציתי לחבק אותה. "איזה אומץ! תקני כמה בשמים שאת רוצה! מגיע לך!" הצעתי לה מוצרי חשמל שיש לנו, אבל היא ענתה שהם מסודרים. "רק את הבושם שלי אני צריכה".
וזה הזכיר לי כשעליתי לתיכון, המבחן הראשון היה הכי מפחיד.
מבחן בהיסטוריה. למדתי והתכוננתי המון.
הנושא: מלחמת העולם השנייה.
המורה חילקה את הכיתה לשני טורים כדי שלא נעתיק.
"טור א" הכתיבה המורה "מהם התהליכים ערב מלמת העולם השנייה?".
בת כיתתי "הגאונה" שישבה לצידי מיד החלה לכתוב במהירות ולשפוך על הדף שורות שורות של כתב מסולסל....
"טור ב'" (אני) הקריאה המורה "מהם התהליכים בשלהי מלחמת העולם השנייה?".
רציתי להתחיל לענות אלא שלא ידעתי מה פירוש המילה "בשלהי"? באיזו שנה מתחיל "בשלהי"?
הרמתי יד כדי לשאול אבל המורה סירבה לענות לי.
קפאתי במקומי. הרגשתי איך הדם אוזל לי בפנים והתחלתי לרעוד.
מה עושים? הסתכלתי סביבי, כולם כותבים במרץ חוץ ממני.
המורה הסתובבה בכיתה כקלגס עד שלבסוף התיישבה בכיסאה ונעצה מבט.
אין לי מה להפסיד, חשבתי.
מה עשיתי?
מחקתי הכול. ובמקום לענות על טור ב' עניתי על טור א'. את "התהליכים ערב מלמת העולם השנייה" למדתי מצוין.
"ניגמר הזמן! כולם להפסיק לכתוב, לא לשכוח לכתוב שם ותאריך" הכריזה המורה.
עוד משפט אחד וסיימתי. הנחתי את המבחן בתחתית ערמת המבחנים ויצאתי מהכיתה.
כל הימים הבאים דאגתי וחששתי שמא המורה תתפוס אותי "העבריינית".
כעבור שבועיים הגיע הרגע המותח. המורה שלפה את המבחנים מתיקה והתחילה לחלק.
"חברתי הגאונה" קיבלה 100, ציון 90 היה שמור כנראה רק למורה ואני קיבלתי ציון 80 וכתם של ביצה בראש הדף "להראות לך" שגם המורה היא רק בן אדם.
זהו.
אז בשלהי מלחמת "עם כלביא" אני מאחלת לכולנו שקט ושלווה, בשורות טובות ושיסתיימו כבר כל המלחמות.
ולא, לא "להתראות במלחמה הבאה".
אהבתם? העבירו לחברים שאוהבים סיפורים
לכל הסיפורים מוזמנים להיכנס לכתובת ofrazomer.blogspot.com