סלינו על כתפנו
"לאוטובוס נכנסת גברת עם סלים"
זאת אני. הגברת עם הסלים.
נוסעת לעשות בייביסיטר לנכדיי הנחמדים – שלושה ימים של כיף.
ההורים שלהם בחו"ל, ואני בתפקיד.
אני אוהבת סלים. נוחים, צבעוניים, לכל דבר יש את הסל שלו. לא כמו מזוודה אחת שדורשת פאזל של אריזה.
אז מה יש לנו הפעם?
*סל סגול של רמי לוי – ובתוכו סיר מרק עוף של סבתא
*סל כתום של ויקטורי – עם אבטיח.
*סל כחול לבן של קרפור – עם לחם ומאפים.
*סל תכלת של אושר עד – עם הבגדים שלי להחלפה.
*סל של יוחננוף – עם סיפאפ ופיג'מה. (גם סבתות נוחרות לפעמים.)
*שקית קסטרו – עם שמלה חדשה לנכדה .
*סל מוזהב של גולדה – ובתוכו.... לא נגלה להורים.
הכול מוכנס לתא המטען של האוטו, ומגיע בצהלות.
וזה מזכיר לי סיפור:
יום אחד כשהייתי אימא לשלושה ילדים קטנים, הלכתי עם הילדים לקניות.. הילדים גדלו וצריכים נעליים חדשות.
חניתי ברחוב הרצל, הכביש הראשי של רחובות, יצאנו מהאוטו לכל ילד היה תיק עם סנדוויץ', פרי ובקבוק מים והתחלנו ללכת. "גלידה נקנה בסוף אם תתנהגו יפה" אמרתי. (אגב – תמיד היו ילדים טובים והתנהגו יפה)
גם לי היו תיקים – תיק צד שבתוכו ארנק ,סל קניות, ותרמיל גב גדוש מעילים למקרה שירד גשם.
ואחרי שקנינו נעליים – נוספו עוד שלוש שקיות גדולות עם קופסאות.
התיישבנו לנוח על ספסל, אכלנו את הסנדוויצ’ים, כשסיימנו, התרוממנו כמו להקת ציפורים, אספנו את מטלטלנו בדרכנו אל מעבר החציה בצומת ואז חזרנו כשפעמינו אל המטרה הסופית של הטיול, גלידה.
לפתע משטרה. הכביש נחסם. "הקהל מתבקש להתרחק" רחש לחש. השמועה אומרת חפץ חשוד. (תקופת הפיגועים).
ומה אני רואה? הקהל עומד בחצי מעגל כמו בהצגת תיאטרון ורובוט משטרתי נוסע לכיוון הספסל שעליו ישבנו קודם, מרים את זרועו האחת ומתכונן לירות בתיק שמונח על הספסל.
תיק כמו שלי. מה תיק "כמו" שלי. התיק שלי!
נכנסתי למעגל וצעקתי "זה התיק שלי!" מהצד הגיח חבלן עם קסדה שחורה מגן עיניים ואפוד "גברת תתרחקי מיד!!".
זה התיק שלי!!!
את בטוחה???
כן! יש בפנים ארנק ירוק.
הרובוט נעצר, החבלן הלך אל התיק, פתח הסתכל ומסר לי אותו.
השוטר שהיה אתו הוסיף "בפעם הבאה תקבלי דו"ח"
"תודה" אמרתי "לא תהיה פעם הבאה"
הקהל התפזר, ההצגה נגמרה והתנועה בכביש חזרה לזרום.
אספתי את הילדים, ספרתי את ששת התיקים ושלוש השקיות ומיהרתי להסתלק .
"נוסעים הביתה. היום אין גלידה". הכרזתי "הייתה הצגה במקום (גלידה)".
והאמת, זו הייתה הצגה טובה!
ולמי שדואג, הילדים החמודים קיבלו גלידה בבית.
לכל הסיפורים מוזמנים להיכנס לכתובת ofrazomer.blogspot.com