סולמות
הקיץ הגיע... חברותיי מספרות שהן "עושות סדר" בארון הבגדים.
מטפסות על סולם, שולפות בגדים מהמדפים העליונים, ממיינות, מקפלות, מכניסות לשקיות גדולות ויאללה לויצ"ו.
ומה עושה הבעל? עוזר? תומך בסולם שלא יתנדנד? לא, מה פתאום. הוא כועס.
"אל תטפסי על הסולם, זה מסוכן!"
ומה עושה האישה?
מחכה שייצא מהבית – וממשיכה לטפס...
והוא צודק.
כי זה מסוכן לטפס על סולם בגילנו.
מקרה ראשון: סיפור שלולא קרה לי הייתי בטוחה שאולפני דיסני זה כאן.
פעם אחת נכנסתי עם בני (אז תינוק בעגלה) לחנות.
המוכרת כיבדת משקל הציבה סולם על הקיר והחלה לטפס. בכל שלב הסולם רעד יותר ויותר.
כשהגיעה לקצה שלפה מהמדף העליון קופסת קרטון גדולה – איבדה את שיווי משקלה וצנחה על התחת הישר לתוך העגלה של בני!
למזלה – היינו שם. חייה ניצלו.
ולמזלו של בני, שרק נמעך קלות, כי העגלה הייתה צרה מלהכיל אותה.
על לחיו נותרה "צלקת היידלברג" שהתפוגגה עם השנים.
(צלקת סייף על הפנים שנחשבה לאות כבוד בדו־קרב של סטודנטים מהמעמד הגבוה בחברה הגרמנית והאוסטרית, והעידה על אומץ וגבורה).
מקרה שני: אני והסולם.
התבקשתי להביא לאירוח מגש פירות. גם מיהרתי וגם התעצבנתי שאין לי מספיק פירות יפים והמגש לא מושלם. נזכרתי בקופסת שימורי אננס בארון העליון במטבח שמסתתרת שם כבר זמן רב ולפני שיפוג תוקפה כדאי להשתמש בה.
בניסיון הראשון: עליתי על שרפרף - שלחתי יד – לא הגעתי.
בניסיון השני: עליתי שוב, הפעם עם מצקת מרק - לא הגעתי.
בניסיון השלישי: הבאתי סולם - טיפסתי כשבידי מצקת מרק - הצלחתי לגלגל את הקופסה אלי וכשירדתי דילגתי בטעות על שלב בסולם ונפלתי. בלמתי עם כף היד, כפסע היה ביני לבין פינת הדלפק. למרות הכאבים המשכתי במשימת הכנת מגש הפירות. כשהגעתי למסיבה לא "עשו לי כבוד" וגם לא קיבלתי מדליה. השולחן כבר היה עמוס לעייפה במאכלים, אבל למחרת "עשו לי גבס" ביד.
ואז ניזכרתי...
וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא. וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיִמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.
מי זה, מי זה? ומי העולים ויורדים בסולם? יעקב והמלאכים! יעקב שוכב בסבבה על הגב כשאבן למראשותיו והמלאכים (בלבד) עולים ויורדים בסולם.
אז תעשו לעצמכם טובה, אל תטפסו על סולמות, תמצאו לכם מלאך, ילד, נכד, שכן חמוד שיעשה בשבילכם את העבודה והישארו עם רגליים על הקרקע..
בסרטים מצוירים זה אולי משעשע לראות איך הגיבור נופל וקם ושוב מתרסק אבל לא במציאות. כאן זה עלול להסתיים במחלקה האורתופדית והתסריט הלכאורה קומי הופך לטרגי.
קחו בחשבון, לילדים שלכם אין זמן לבקר אתכם בבית חולים. תתחשבו בהם.
וחשוב לא פחות, אל תמהרו ואל תרוצו.
כשרק מגבת לגופה חברה שלי יצאה מהמקלחת ומיהרה לטלפון שצלצל ללא הפסקה. "הלו, הלו..." החליקה ונפלה. האירוע הסתיים בהחלפת מפרק ירך והחלמה ממושכת. בבקשה בבקשה אל תמהרו, שיצלצל עד מחר! וכנ"ל גם לממ"ד...לא לרוץ!
רק אל תגידו שלא הזהרתי...
