זו ילדותי השנייה
1/4/25. מזל טוב. נכדתי המתוקה בת 9 .
לכבוד יום הולדתה עשינו יום כיף. אני, בתי והיא. נסענו ברכבת לחיפה ומשם העפלנו ברכבל לאוניברסיטת חיפה.
דרך עיני הכול נראה מוכר ודרך עיניה הכול נראה מופלא. המדרגות הנעות, הדלתות הנפתחות מעצמן, המעליות העולות ויורדות הקניון שאנחנו חולפים בו, בעיניהּ עולם של קסמים מלא במתנות קטנות.
בין לבין עצרנו לשוקו וטוסט והמבורגר וצ'יפס וגלידה לסיום.
טיילנו במוזיאון הכט ובספריית האוניברסיטה, ישבנו ב"קפה דשא" וצפינו על המפרץ, עלינו לתצפית ממנה ראינו את הים מכל הכיוונים. "זו ילדותי השנייה" זמזמתי לי וגם השלישית. חזרנו הביתה ברכבת שמחות עייפות ומאושרות.
הטיול הזכיר לי נשכחות:
באוניברסיטת חיפה בשנים 1974 - 1977 עשיתי את התואר הראשון כשבשנה השלישית ללימודי קיבלתי את התואר "אימא"
שמרתי על בני מכל משמר ולקחתי אותו איתי לכל מקום כמו חתולה שנושאת את גוריה.
ראש החוג היה אישיות וגם מרצה רציני וקפדן שדרש מהסטודנטים לדעת לא רק את חומר ההרצאות שלימד אלא לעיין בספרים ובכתבי עת שהיו בספריה ולא היו ניתנים להשאלה.
הבעיה, לספריה באוניברסיטה אסור היה להכניס ילדים ובטח לא תינוקות.
כאשר מישהו השמיע מילה טיפה בקול רם מיד נשמע קולן של הספרניות: ששש...ששש....קולקטיבי,. כאילו לכולן התפנצ'ר גלגל באותו הרגע.
מה לעשות? הייתי חייבת לקרוא את החומר בעיקר לפני מבחן ולסכם.
לקחתי מבעלי מעיל פליינג ז'קט (מעיל טייסים) שהיה גדול עלי בכמה מידות עטפתי את בני ונכנסתי איתו לספריה כאילו אני אישה בהריון. עליתי לקומת השלישית, פתחתי את המעיל והושבתי אותו מול ארון הספרים. הוא מאוד אהב להיות בספריה. באצבעותיו הקטנות הוציא ספר אחר ספר מהשורות התחתונות והפילו. הוא לא קרא ולא קרע, רק שלף אותם אחד אחד והיה מרוכז כך דקות ארוכות.
אני בזמן הזה עלעלתי במהירות בספרים וסיכמתי תקצירים וכשקלטתי בזווית העין את הספרנית עולה במדרגות מיד תפסתי את הילד, הכנסתי אותו למעיל ורכסתי את הרוכסן.
"מי המטורף הזה שפיזר שוב את כל הספרים?!!" שמעתי אותה צועקת וסופקת ידיים.
ששש... נשמע מכל עבר. וגם אני הוספתי ששש...משלי. (נקמתי הקטנה).
היום כשאני רואה את אותה הספרייה ואת הספרים העומדים שם כמו מאובנים ומעלים אבק (אגב, המרצים והכותבים מזמן הלכו לעולמם וגם אותו מרצה ז"ל) אני חושבת כמה השתפר מצבם של הסטודנטים ובעיקר הסטודנטיות האימהות.
מי בכלל עוד יושב ומעלעל בספרים המלומדים שבספריות כשיש מחשבים שיכולים להכיל בבת אחת מיליוני ספרים?
זהו, מעוז החכמה המיתולוגי נכבש ואת מקומו תפסו המחשבים.
"כמה הספקת לקרוא?" אני שואלת את נכדי שקורא ספר בקינדל ומתכוונת לאיזה עמוד הגיע. והוא עונה "40%"😊
2 דוחות ב- 4 שעות
ובאותו עניין, הייתה לנו מכונית סיטרואן דיאן ישנה איתה נסעתי הלוך ושוב לאוניברסיטה.
יום אחד מיהרתי מאוד להגיע למבחן וכדי לקצר את זמן הנסיעה. נכנסתי לכביש שבו הייתה כניסה לאוטובוסים בלבד.
בסופו עמד שוטר שחיכה לטרפו. לא עזרו כל הסבריי וקיבלתי דו"ח + 4 נקודות.
במחצית המבחן הייתה הפסקה ארוכה. כל הסטודנטים הלכו לשבת בקפיטריה ואני "טסתי" הביתה כדי להספיק להניק את בני התינוק ולשוב בחזרה למבחן. בירידה ברחוב אינטרנציונל תפס אותי אותו השוטר הפעם על מהירות מופרזת.
"תסתכל על המכונית" אמרתי לו "היא מסוגלת לעבור את ה-60?"
"בעיר מותר לנסוע 50" ענה, ורשם לי דו"ח נוסף + 4 נקודות.
ב-4 שעות צברתי 8 נקודות.
בחופשת הקיץ במקום לנוח עשיתי קורס נהיגה מונעת .
וכך אחרי לימודי תואר ראשון, תואר באימהות וקורס נהיגה מונעת רק אז בעצם סיימתי סוף סוף את האוניברסיטה.
לכל הסיפורים מוזמנים להיכנס לכתובת: ofrazomer.blogspot.com