איפה אתם בסדר?

בתחילת נישואינו, בכל שנה ניקיתי לפסח, באטרף. ריח אקונומיקה נישא באויר. קירצפתי, שפשפתי, ניקיתי ארונות, כיבסתי וילונות, סידרתי מגירות ומדפים והשלכתי חפצים חסרי שימוש לרחוב. הגעלנו כלים ומגהץ פחמים לוהט "גיהץ" את השיש במטבח, לסיום רוני והילדים הסתובבו עם נר בחיפוש אחר פרורי חמץ (שפיזרתי מראש כדי שיצליחו למצוא) והלכו לשרוף אותם בחצר יחד עם כל שיירי הלחם. היו שנים שאפילו שט לו קרפיון באמבטיה (גפילטע פיש) לארוחת החג.

לא אחת מרוב לחץ נשברו לי כלים חשובים כמו מדף הזכוכית של המקרר, צלחת המיקרו..

בחלוף השנים "התרתי את האסורים" ועברתי לניקיון יסודי רק במטבח. והחדרים? יחכו. הם זכו לסדר וניקיון יסודי בחודשי הקיץ יולי-אוגוסט. עם מזגן על 20 מעלות, ומוסיקה טובה, אני מסדרת בכיף, קוראת כל דף וספר לפני שאני זורקת, והכי משמח זה למצוא "אוצרות אבודים" כמו עגיל בודד ותמונות ששמרתי. העיקר שלא יהיה חמץ בלב.

"חג החירות"?

לצד הניקיונות, פסח מביא איתו את ליל הסדר על כל מרכיביו.

"עבדים היינו?", "למה היינו? עכשיו עבדים!"

קניות עצומות של אוכל, שעות על הרגליים בבישולים ובעריכת השולחן כהלכתו ועוד ועוד...

אבל חייבים להודות, אנחנו אוהבים את ליל הסדר. הישיבה יחד כל המשפחה סביב השולחן עם הילדים ובני זוגם והנכדים האהובים, כולם לבושים חגיגית כשהקטנה ביניהם עומדת על כיסא ושרה בהתרגשות את "מה נשתנה" רגעים קסומים שיישארו לנצח בזיכרוני.

ו"מה נשתנה הלילה הזה?"

השנה החלטנו: "יוצאים מעבדות לחירות".

כל המשפחה טסים לחו"ל. כל מה שצריך זה דרכון + כרטיס טיסה + חבילת מצות ...

וזהו, "יצאנו ממצריים".

כולי תקווה שלא נפגוש את כל עם ישראל בתורים בשדה התעופה ושיהיה לנו גם ליל סדר יפה, גם טיול יפה וגם חג שמח.