שינה טובה

בכל יום ראשון אני מסדרת את "ארגונית" הכדורים שלי—כדורים לבוקר, כדור לצהריים וכדורים ללילה. ובין לבין, עוד כל מיני ויטמינים...

כשאני רואה את הקופסאות מתרוקנות, אני פשוט לא מאמינה. כמה כדורים?!

אני הרי מרגישה מצוין, אז בשביל מה כל השטויות האלה?

אני נזכרת בארונית עם המפתח הנעולה בסלון, זו שהייתה מלאה בכדורים שאבי נטל.

שנים הוא סבל מכאבי לב ובטן. הוא נדד מרופא לרופא, ואפילו חיפש מזור לכאביו בחו"ל. כל אחד מהם רשם לו עוד כדור ועוד כדור.

היו לו כדורים לצרבת, כדורים ללב, כדורים לבטן, לסוכרת, כדורי שינה ועוד ...

כולם צבעוניים, חמודים,  נראים כמו סוכריות קטנות בתוך שקיות לבנות של קופת החולים. על כל שקית היה קשקוש בלתי קריא של הרוקח, שרשם את שם התרופה.

אבי, יקה שעלה מגרמניה, איש חכם וחרוץ, סבל מהגוף שבגד בו.

היה לו קשה לעבוד, קשה לטפס במדרגות, ובעיקר—קשה היה לו לישון בלילה ובבוקר קם עייף. 

לא אחת הסתובב כמו נפוליאון, ידו הימנית מונחת על חזהו, על ליבו הכואב. מותש, עייף וכועס.

"גברת," שאל הרופא "בעלך נוחר?"

"כן," השיבה אימי, "חזק מאוד!"

הרופא, שלא הבין אז דבר וחצי דבר על שינה, ענה לה: "זה סימן שהוא ישן מצוין."

וכמובן, רשם לו עוד כדור...

אני ואחי, אז ילדים קטנים ושובבים, הפרענו לו לא מעט בשנת הצהריים "שלאף שטונדה".

יום אחד, בחיפוש אחר תעסוקה רגועה, מצאנו את משחק הקופסה "סבלנות".

הייתה בו קובייה וארבע קבוצות של "חיילים"—אדומים, צהובים, ירוקים וכחולים—אבל כמעט כולם הלכו לאיבוד.

מה עושים?

פתחנו את ארונית הכדורים, שלפנו כמה מהשקיות ועשינו "השלמות".

המשחק אכן דרש סבלנות, ולאבא הייתה שנת צהריים שקטה.

בסיום, החזרנו את הכדורים לשקיות.

אני רק מקווה שלשקית הנכונה...

---

בגיל 60 אבא שלי נפטר מדום לב.

"דוקטור, תציל אותו!" התחננה אמי בפני הרופא הצעיר.

"אין מה לעשות" הוא ענה. "הוא כבר זקן."

על המצבה שעל קברו כתבנו "איש המעש והמחשבה מורה דרך ליקיריו" ואני רציתי להוסיף וגם סוף סוף ישן...

ואתם? איך אתם ישנים? 

טוב? יופי. 

לא טוב? נוחרים? קמים עייפים בבוקר?

בקשו מהרופא להיבדק במעבדת שינה. 

שינה טובה וקומו בריאים!