קּום והתהלך בארץ
אני מאוד אוהבת לטייל בארץ.
בשבילי טיולים הם אוורור לנפש.
כשהתייעצתי עם אמא שלי איפה כדאי לי לעבוד היא ענתה "בבנק".
"למה?" שאלתי והיא אמרה: "כי יש שם מזגן". בהתחלה זה הצחיק אותי אבל בסוף כמו תמיד היא צדקה.
באוניברסיטה בחרתי ללמוד גיאוגרפיה ולימודי ארץ ישראל והוספתי גם תעודת הוראה.
אחרי שנה כמורה מחליפה בגיאוגרפיה, מנהל בית הספר הציע לי להיות מדריכת של"ח. (ראשי תיבות - שיעור לא חשוב :-) מאוד שמחתי.
במקום לעמוד בכיתה וללמד, אטייל! שילוב נהדר של עבודה הנאה ושכרה בצידה.
והיו לה יתרונות נוספים:
חופש גדול (יולי-אוגוסט) חופש קטן (חגים ומועדים) ושנת שבתון. מתכון מושלם לגידול ילדים בלי תלות במטפלת או בסבתא. איזו החכמה (אני) הרואה את הנולד.
רק דבר אחד שכחתי לברר עם עצמי: איך מתמודדים עם 40 תלמידים מאחורי?!
והנה כמה דוגמאות:
טיול החתונה.
יצאתי עם כיתת תלמידים לטיול בעמק איילון .
עמדנו על גבעה מול תל שוכה המכוסה כולו בפרחי תורמוסים סגולים.
כשלפתע ראינו קבוצת אנשים מניפה חופה. "חתונה! חתונה!" צעקו התלמידים והחלו לרוץ לכיוון התל ואני אחריהם.
כשעלינו למעלה ניגלה לעיננו מחזה לא שגרתי: מתחת לחופה עמדו שני חתנים! הם ענדו זה לזה טבעות, כל אחד בתורו שבר כוס, ולבסוף התנשקו.
התלמידים הביטו המומים וכשהכוסות נשברו הם מחאו כפיים יחד עם קהל האורחים המצומצם.
אז, לפני 40 שנה, חתונות כאלה היו נדירות. כבר דמיינתי את עצמי אצל המנהל מתמודדת עם תלונות הורים.
למחרת אף תלונה לא הגיעה.
התלמידים גילו בגרות ולא עשו עניין מהאירוע כמו שחששתי, המשיכו הלאה.
באהבות חדשות הם כנראה הבינו קצת יותר טוב מהוריהם וממני בני הדור הישן.
הטיול למבצר המונפור ונחל כזיב.
הפעם זו הייתה כיתה של חינוך מיוחד.
ואף אחד לא הכין אותי למה שמצפה לי.
על המיניבוס עלו 15 תלמידים מלאי אנרגיה ללא המחנכת שלהם ו"בחוכמתי כי רבה" צרפתי לטיול את בתי בת ה-4 שתבלה קצת עם אמא שלה.
הגענו למבצר המונפור והתחלתי להסביר.
פתאום הם איבדו את הסבלנות והתחילו לרוץ בדהרה למטה.
ואז נפל לי האסימון. כולם היפראקטיביים!!!
מה עושים???
רצתי לפניהם וצעקתי: "תחרות" , "לשבת!", "אף אחד לא יורד לנחל בעמידה!! מי יגיע ראשון?"
הם שמעו בקולי, התיישבו והחלו לגלוש על האבנים והקוצים ואני ובתי איתם.
כשהגענו לנחל הכרזתי בשם הזוכה המאושר והודעתי:
"המיניבוס מחכה לנו בסוף המסלול. אף אחד לא עוקף אותי!!! ברור!! "
בטח שברור.
פסעתי שני צעדים וכולם נעלמו. רצתי בעקבותיהם בבהלה. דאגתי מאוד. מי יודע מה קורה איתם?
כשהגעתי, מצאתי את כולם יחד עם הנהג יושבים ואוכלים את הסנדוויצ'ים שהביאו מהבית.
לא אמרתי כלום, ספרתי שכולם אכן נמצאים והתחלנו בנסיעה חזרה לבית הספר.
חזרנו 4 שעות מוקדם יותר מהמתוכנן.
כל הלילה לא נרדמתי.
ידעתי שמישהו פה פישל וזו לא רק אני.
איך שלחו אותי לבד עם כיתה כזו? בלי הכנה, בלי לווי, בלי אפילו לדעת את שמותיהם?
של מי האחריות???
הייתי מדריכה חדשה, עדיין בלי קביעות ולא העזתי להתלונן.
העיקר שהמחנכת קיבלה יום חופש ואני, הגעתי הביתה מוקדם.
הטיול לנחל עמוד
7 כיתות י"א, טיול שנתי של שלושה ימים. 2 מדריכי של"ח ומספר מורים מלווים.
התאריך 4/3.
הגענו לתחילת המסלול וחיכינו למדריכים מבית ספר שדה הר מירון, הם לא הגיעו.
באותה עת לא היו טלפונים ניידים. מדריך השל"ח השני נסע לבדוק ואני החלטתי שנמשיך בינתיים בלעדיהם.
התקדמנו במסלול הרטוב בתוך המים. והתלמידים השתכשכו בבריכות בהנאה. כשחזר המדריך הוא סיפר "בית ספר שדה הר מירון לא ערוך לקליטתנו. מישהו התבלבל בתאריך" במקום 4/3 הם רשמו 3/4 כלומר עוד חודש!
ובחדרים הם יכולים לקלוט רק 4 כיתות מתוך 7 .
מה עושים? מחזירים 270 תלמידים הביתה???
מפה לשם הצלחתנו לארגן לינה ל-3 הכיתות באכסניית הנוער ראש פינה. סיימנו את המסלול של היום הראשון מרוצים ומותשים וטיפסנו חזרה לאוטובוסים שפיזרו את התלמידים בין הר מירון לראש פינה.
בלילה, במקום לישון הם התעוררו לחיים והתרוצצו בין החדרים. כעת היה זה תפקידם של המורים המלווים להשגיח ולהשתלט. אני שכבתי לישון.
ביומיים הבאים כבר הצטרפו מדריכי בית ספר שדה והטיול המשיך כמתוכנן ועבר בהצלחה ובשלום.
חזרתי הביתה צרודה והרוגה.
זה היה אחד הטיולים הקשים והמסובכים בחיי.
כשהגעתי לבית הספר , עברתי במסדרון והנה אני רואה את המנהל חולף על פני באדישות ומניד ראשו לשלום.
זהו? רק שלום???
לא התאפקתי, נכנסתי למשרדו ובשארית קולי אמרתי:
"מר נתנזון! אתמול חזרו 7 כיתות י"א מטיול מוצלח בריאים ושלמים. בוודאי שמעת כבר מה קרה בטיול וכל מה שיש לך להגיד לי זה שלום?" ויצאתי.
למחרת נקראתי לחדרו. הוא לחץ את ידי בחום והגיש לי מעטפה ובתוכה היה מכתב הערכה.
כן, ככה זה כשאת עומדת על שלך ויש לך כבר קביעות.
הטיול להר עצמון
הייתי בהריון מתקדם, חודש שמיני. המדריך שהיה צריך להתלוות אלי היה במילואים. כמו תמיד.
עם נשק ביד ותרמיל עזרה ראשונה ו-35 תלמידים טיפסנו על הר עצמון.
"גברת זומר, הריון זה לא מחלה" אמר לי הרופא כשביקשתי חופשת מחלה.
הטיפוס היה קשה. גשם התחיל לטפטף. כשהגעתי לפסגה בשארית כוחותיי, הבטתי למטה ואמרתי לעצמי: "השתגעת? מסוכן. מה את עושה פה? מחר את מתפטרת!"
אבל למחרת לא התפטרתי, למה? כי ילדתי! בת, פגית במשקל 1,800 גרם וגם הייתה לי רעלת הריון! וגם לחץ הדם שלי טיפס ל-200! איזה מזל! יכולתי ללדת על ההר.
בזמן חופשת הלידה ראיתי מודעה על הסבת מורים למחשבים, מיד קפצתי על ההזדמנות.
ללמד מחשבים היו 4 יתרונות ברורים:
1. מספר התלמידים בכיתה הוא מחצית מכיתה רגילה (עד 20)
2. שיעור כפול.
3. התלמידים מרותקים כשיש מסכים
4. והעיקר, יש מזגן! (אמא צדקה).
בהתחלה כדי להגיע למשרה מלאה לימדתי במקביל מחשבים וגם של"ח.
ב"יום הורים" ישבתי בכיתה שהיו לה שתי כניסות. על דלת אחת התנוסס שלט "מדריכת של"ח" ועל השנייה "המורה למחשבים". ההורים שנכנסו אל "מדריכת של"ח " בדרך כלל התלוננו וכשנכנסו דרך דלת "המורה למחשבים" הופתעו לגלות שאני גם המורה למחשב. "דווקא מחשבים הוא אוהב" הם אמרו.
"קריירת הטיולים" שלי לא הסתיימה גם כשלימדתי רק מחשבים.
במכון אבשלום העברתי קורס שקראתי לו "לטייל עם המחשב" ובו תכננו "טיולים מהכורסא".
"ביקרנו" וגלשנו בהמון אתרים יפים בארץ ובחו"ל בלי לקחת סיכונים ובלי להתאמץ.
כ-ו-ל-ם יצאו מרוצים וגם אני 😃
ולסיום אנקדוטה קטנה:
כדי לגלוש באתרים צריך כמובן להכיר את האינטרנט.
בשיעור האינטרנט הראשון שלימדתי בחיי ביקשתי מהתלמידים לפתוח את אתר החדשות START. לפתע ראינו מטוס מתנגש באחד ממגדלי התאומים. "לא, זה לא חדשות" אמרתי בהחלטיות "זו בטח פרסומת". כש"הסרטון" חזר על עצמו מספר פעמים ביקשתי שיכבו את המחשב וידליקו שוב כמו שנהוג בטיפול בתקלות במחשבים. כשהמסכים נדלקו שוב, הופתענו לגלות עוד מטוס, הפעם פוגע במגדל השני...
רק אז הבנתי שהמציאות עולה על כל דמיון. היינו עדים לשידור חי! חדשות אמיתיות בזמן אמת!
היה זה 11 בספטמבר 2001 בשעה 16:00 לפי שעון ישראל.
sipur.ofra@gmail.com
