השריפה הגדולה
ליבי עם תושבי לוס אנג'לס שביתם נישרף.
אני לא יודעת אם יצא לכם לראות שריפה (לא מדורה של ל"ג בעומר או חלילה טנק בוער).
זה אחד הדברים המלחיצים והמפחידים ביותר בעולם.
לי יצא.
תדמיינו ים סוער: גלי אש ענקיים בגובה של כמה מטרים מתרוממים ומתנפצים על החוף.
גרנו ביהוד, בשורת הבתים האחרונה. קוטג' חמוד עם גינה. בינינו לבין הכביש לסביון הפריד שדה ענק של כמה עשרות דונמים, כנראה בבעלות פרטית.
בכל חורף ואביב השדה היה מתכסה בצמחיה ירוקה ופרחים יפים, ובקיץ הפך לשדה קוצים.
כל שנה, בסביבות חודש אוגוסט, פרצה בו שריפה.. היא תמיד התחילה מתחנת הדלק בצומת סביון והתפשטה לכיווננו. להבות האש הגיעו עד גדר ביתנו.
אנשים דיברו..."שוב הפירומן התעורר".
הפעם האחרונה שזה קרה הייתה פשוט מזעזעת.
בדיוק הייתי במכונית בדרכי ליהוד, עם אחותי ומעבר לכביש ראיתי את הדליקה מתחילה.
כשהגעתי הביתה כבר היה ריח עשן באוויר.
באותה עת היו לנו שתי תרנגולות "חופש" ו"נופש", שטיילו חופשי בחצר, וחתולים לרוב.
ביקשתי מאחותי שתעלה לקומה השנייה ותסגור את כל התריסים והחלונות, בזמן שאני רצתי לגינה. הפעלתי את הממטרות, פתחתי את צינור ההשקיה והתחלתי להתיז מים על השיחים והצמחים.
מרחוק ראיתי את האש מתקרבת גלים-גלים.
כל החתולים ברחו. תפסתי את "חופש" ו"נופש" בנוצותיהן, והכנסתי אותן למכונית שלי, הושבתי אותן בכיסאות הבטיחות של הנכדים - וחגרתי אותן.
מכבי האש כבר התחילו לכרוז ברמקולים להתרחק מהמקום.
אבל אני חזרתי לגינה והמשכתי להתיז מים, האש כבר החלה ללחך את קצות השיחים עד שלפתע ראיתי גל להבה ענקי עולה על עץ הדקל של השכנים. העץ בער כמו לפיד.
"זהו, אי אפשר יותר!"
השארתי את המים בצינור זורמים ואת הממטרות בדשא פועלות, נכנסתי הביתה, תפסתי קלסר עם מסמכים חשובים ורצתי למכונית.
ברקע נשמעו הרבה סירנות של מכבי אש שהגיעו מכל הכיוונים.
הפעם זו הייתה שריפה ענקית שסיכנה גם את הבתים. התחלתי לנסוע , גיצי אש התחילו לעוף לכיווננו.
לצידי ישבה אחותי, רועדת ומפוחדת, ובמראה ראיתי את "חופש" ו"נופש" יושבות על כיסאות הבטיחות ומקרקרות. מחזה סוריאליסטי כשלעצמו.
התרחקנו ככל שיכולנו ממוקד האש. רק בשעות הערב, לאחר שהושגה שליטה על הלהבות, המשטרה אישרה לנו לחזור לבתים .
לא אתאר לכם את הריח, את כמות עבודת הניקיון שהייתה לי ואת כמות הכביסות שרוני היה צריך לעשות. כמו כן נודע שכמה בתים ניפגעו .
הסוף הטוב -
למחרת הבאתי את המכונית לניקוי יסודי מבחוץ ומבפנים - כי "חופש" ו"נופש" עשו את צרכיהן על המושבים - והלכתי להגיש תלונה נגד בעלי הקרקע במשטרת סביון.
הבנתי שזו לא סתם שריפה מקרית או הצתה, אלא שריפה יזומה, כל שנה אותו הדבר!
בעלי האדמות, במקום לכסח את הצמחייה והקוצים, כפי שמתחייב בחוק – תהליך יקר למדי – פשוט מציתים את השדה!
כמה פשוט: מחכים לרוח מערבית, שופכים קצת דלק, והעבודה "נעשית".
מאז התלונה בתחילת כל קיץ עלו טרקטורים על השדה וכיסחו אותו. השריפות חדלו, כל החתולים שבו לביתם ו"חופש ונופש" חזרו לשוטט בביטחה בחצר.
