חוקי מרפי שלי
התעוררתי מוקדם בבוקר, הייתי בפיג'מה עם כפתורים פרומים, שערי פרוע, טרם שטפתי פנים או ידיים. ואז ראיתי אותו - פח הזבל. עומד ליד דלת היציאה מאמש, עולה על גדותיו, וריח רע נודף ממנו. כמו סדין אדום מול עיני השור, שלפתי את השקית ורצתי לחדר הזבל.
מי כבר יראה אותי ככה בשש וחצי בבוקר פרועה, פרומה עם שקית זבל ביד בגשש וחצי בבוקר?!
מי?
"בוקר טוב" לשכן שיצא לג'וגינג.
"בוקר טוב" למשפחה שהזמינה מונית לשדה התעופה.
"בוקר טוב" לשכנה שיצאה מהמעלית עם הכלב.
ו"בוקר טוב" למחלק העיתונים.
לפחות עשרה אנשים! את מי עוד אפגוש???
"בוקר טוב מכשפה" אמרתי לעצמי כשראיתי את דמותי המבהילה במראה שבלובי.
חזרתי הביתה בדרך שובל הטפטופים שהותירה השקית ופרצתי בצחוק היסטרי.
מה שחוויתי נקרא "חוק מרפי" - הכלל שאומר: "כל מה שיכול להשתבש – ישתבש."
פרוסת לחם תמיד תיפול על הצד המרוח, התור שלידך תמיד יזוז מהר יותר, דווקא ביום הטיול ירד גשם, תיקח מטריה, לא ירד. לא תיקח, ירד. ועוד.
מה עושים? נרגעים. חוק מרפי פועל בעיקר על אנשים לחוצים. ככל שהלחץ גובר, כך גדלה הקטסטרופה. אבל לעיתים, צריך רק לחכות לסיום טוב.
והנה תקציר סיפור מרפי קטסטרופאלי לתפארת שקרה לי, כמעט כמו חד גדיא אבל עם סוף טוב.
היינו צעירים וחסכנים (או קמצנים, תלוי את מי שואלים). נסענו לחיפה במכונית הסאאב הישנה והכבדה שלנו עם הילדים לחופשה.
רוני ירד בטכניון לעבודתו והילדים ואני נסענו לדירה של אחייני הסטודנט בנווה שאנן (שהיה בחופשת לימודים) שם תכננו ללון בלילה (בחינם).
בעל הבית עמד בפתח הדירה ואסר עלינו להיכנס.
נסענו לדירה אחרת (של חברה ששהתה בחו"ל)
הדירה הייתה מלאה בקופסאות שימורים פתוחות ומסריחות של מזון חתולים...ו-3 חתולים עמדו בחלון ויללו שניתן להם אוכל.
פתאום מתחת לספה יצא עקרב...אמיתי לגמרי.
לפני שאני משתגעת תפסתי את הילדים ונסעתי לבית אבות שבו התגוררה פעם דודתי חנה ז"ל. פרצתי פנימה לפני שהשומר יגלה שהיא כבר מתה מזמן ויעצור אותנו ושכבתי באפיסת כוחות על הדשא ממתינה לרוני שיסיים.
מה עוד יכול לקרות שטרם קרה?
בערב נסענו למרכז הכרמל לחטוף משהו לאכול. מכונית הסאאב הכבדה סירבה למשוך בעליות והתדרדרה אחורנית, ברגע האחרון משכתי הנדברקס לפני שתתנגש במכונית שמאחורינו...
וכמו בפרסומות, קרה נס. בזמן שהילדים ישבו ואכלו פלאפל ראיתי דוכן פיס מנצנץ ונזכרתי בכרטיס לוטו ישן שהיה לי בארנק.
"2,000 שקלים!" אמר המוכר. "זכית ב 2000 שקלים".
בחופשה הבאה כבר נסענו כל המשפחה ב- 2000 השקלים שזכיתי לבית המלון הסקוטי בטבריה, למרות חששותיי, הכול עבר בשלום ובכיף.
ואנקדוטה קטנה:
היו לנו 2 מכוניות סאאב ישנות.
את המכונית שלי דגם 95 בצבע ירוק צפרדע עם 7 מושבים הצענו למכירה ולא הצלחנו למרות שהמחיר היה ממש ממש נמוך. פרסמנו בעיתון ואף אחד לא התקשר. כעבור שנתיים כשהמכונית הייתה כבר כמעט גרוטאה צלצל הטלפון "שמי סנונית... מצאתי מודעה ישנה בעיתון... האם הסאאב עם 7 המושבים עדיין למכירה?" "כן!" ענינו ולא האמנו למשמע אוזנינו.
סנונית ובעלה הגיעו, העיפו מבט במכונית, פתחו בהתרגשות את המושבים האחוריים המתקפלים, ספרו שבעה מקומות, וקנו. מרוב שמחה כמעט נישקו לנו את כפות הרגליים.
מסתבר שלזוג 3 ילדים + 2 תאומים שנולדו לאחרונה, סך הכול 5 ילדים, והם זקוקים נואשות למכונית במחיר זול, רק כדי לפזר את חמשת ילדיהם הקטנים בבוקר לבית ספר לגנים ולפעוטון ולאוספם בסוף היום.
סנונית (שזכתה אצלנו לכינוי "ארנבית") התיישבה ליד ההגה התניעה את המכונית וכשבעלה לצידה הפליגו מאושרים אל האופק.
לכל סיר יש מכסה, ולכל מכונית יש קונה.
🐇🐇🐇🐇🐇🐇🐇🚓
! 7 6 5 4 3 2 1
לכל הסיפורים היכנסו לכתובת: ofrazomer.blogspot.com
לתגובות: ofra.zomer@gmail.com