מיומנה של מתעמלת

התעמלות מים בבריכה. הספורט הכי בריא.

מפעיל שרירים, מקל על ברכיים כואבות, מסייע למפרקים,  כל זה בלי הכובד של הגוף, ובונוס – שורפים קלוריות.

אבל ישנן שלוש בעיות קטנות:

1. המים רטובים!

מרטיבים את השערות והורסים לי את הפן.

2. בחורף קצת קריר במים... בררר...

3. מעוררת תיאבון.

על כולן אפשר להתגבר, אם רוצים...

לרוב אני מגיעה ברגע האחרון לשיעור. מחפשת מקום לא עמוק מדי ולא רדוד מדי, שיתאים לגובה שלי.

רוב הנשים מגיעות לפני, והן כבר עומדות במים עם כובעים צבעוניים שנראים כמו קסדות קטנות וממתינות למדריכה. כל אחת תופסת טריטוריה, ושחלילה אף אחת לא תעז להתקרב יותר מדי – אחרת כל הלול מתחיל לקרקר.

כשמתחילה המוזיקה הקצבית, כולן מתחילות לקפץ לפי הוראות המדריכה המצוינת ומלאת האנרגיה אבל:

"אסור מדברת, אסור משנה מקום!"

כשנגמר השיעור, הן לפתע תופסות תאוצה, ומתחיל המרוץ למלתחה – מי תגיע ראשונה?

אני נשארת לשחות עוד קצת, מחכה שהלחץ יירגע. בדרך הביתה אני קופצת לחנות הלחם הקרובה וקונה בייגלה. כי מגיע לי, התאמצתי, לא?

ואיך אפשר בלי אנקדוטה:(הפעם שתיים במחיר אחת!)

הראשונה: הארונית הנמוכה.

סוף סוף התפנתה לי ארונית במלתחה, בשורה התחתונה – כזו שאף אחת לא רצתה. ממש צמודה לריצפה.

הכנסתי את התיק והבגדים, נעלתי במנעול מספרים והלכתי לבריכה.

כשחזרתי, הייתי צריכה לכופף את הראש עד הרצפה, לראות את המספרים, לסובב ולפתוח את המנעול. 

אבוי! אני גם לא רואה כלום – המשקפיים בתוך הארונית! איזו פדיחה.

בחורה נחמדה באה לעזרתי, פרשה מגבת על הרצפה, נשכבה עליה וסובבה את מספרי הקוד שלי.

איזו שמחה! הארונית נפתחה בהצלחה, וכאות תודה הענקתי לה את המנעול במתנה.

למחרת קניתי מנעול חדש עם מפתח גדול ומוגזם – פתרון פשוט ומושלם.

האנקדוטה השנייה: הארונית הלא נכונה

נכנסתי למלתחה, בטעות נעלתי ארונית זרה ולבריכה קפצתי.

כשחזרתי, נדהמתי – דלת הארונית שלי הייתה פרוצה, והחפצים שלי נעלמו.

פתאום, אישה עירומה ורק מגבת לגופה זעקה:

"נעלו לי את הארונית! אין לי בגדים להחלפה!"

אז במבוכה הבנתי:

נעלתי ארונית, אבל לא את הארונית שלי – אלא את שלה.

מוסר השכל:

תעשו הרבה ספורט, תהיו בריאים, והעיקר – תוודאו פעמיים שאתם נועלים את הארונית שלכם.