ספורט יפה לבריאות

שחיה והתעמלות מים בבריכה. ספורט יפה  לבריאות.

מפעילה שרירים, מקלה על ברכיים כואבות, מיטיבה עם המפרקים , וכל זה בלי משקל הגוף שמכביד. ובונוס, שורפים קלוריות.

אני משתדלת להתאמן לפחות פעם בשבוע.

אוחזת במעקה, יורדת בזהירות במדרגות הבריכה, מחפשת נקודה לא עמוקה מדי ולא רדודה מדי לעמוד, שתתאים לגובה שלי.

רוב הנשים כבר במים חובשות כובעים צבעוניים צמודים שנראים כמו קסדות קטנות. 

כל אחת תופסת "עמדה" וחלילה שמישהי תפלוש לטריטוריה שלה. 

המדריכה החיננית שלנו ומלאת אנרגיה מפעילה מוסיקה קצבית וכולן מתחילות להתנוענע כמו בתיאטרון בובות. 

שעה של כיף חולפת במהירות.

ברגע שנגמר השיעור, אוירה של מתח באוויר, מתחיל המרוץ למלתחה. מי תגיע ראשונה ותתפוס מקלחת פנויה?

וזה מזכיר לי שני סיפורים בענייני מלתחה:

הראשון: הארונית הנמוכה.

זה קרה בבריכה בדיזנגוף סנטר.

סוף סוף התפנתה לי ארונית, אבל כזו שאף אחת לא רצתה, בשורה התחתונה. ממש צמודה לרצפה.

הכנסתי לתוכה את המשקפיים, הבגדים המגבת והטלפון, נעלתי במנעול מספרים והלכתי לשחות בבריכה.

כשחזרתי לא הצלחתי לפתוח את המנעול! כדי להגיע לספרות הייתי צריכה לזחול על הרצפה. בגילי? משימה בלתי אפשרית.

כדי לראות את הספרות, הייתי צריכה משקפיים. והמשקפיים בתוך הארונית! 

בחורה טובה נחלצה לעזרתי, פרשה מגבת על הרצפה, נשכבה עליה ופתחה את המנעול. 

למחרת החלפתי ארונית וגם קניתי מנעול ענק עם מפתח גדול ומוגזם. פתרון לכאורה מושלם אבל, הבעיה כעת, המפתח תמיד נעלם.

הסיפור השני: התבלבלתי.

כשממהרים מאוד קורות תקלות. 

במלתחה של הבריכה שלנו יש הרבה תאים/ארוניות לאפסון הבגדים והחפצים. כולן בצבע לבן, דומות זו לזו וממוספרות.

הגעתי ברגע האחרון לשיעור, נעלתי בעזרת המנעול את חפציי בארונית, וקפצתי לבריכה.

כשחזרתי, נבהלתי! הבגדים, הארנק הטלפון וגם המנעול נעלמו!

"הייתכן שמישהו פרץ?" הסתובבתי כה וכה, בגד הים טפטף,,, קר לי... 

אבל לא רק אני נבהלתי! לפתע יצאה מישהי מהמקלחת בזעקה:

“נעלו את הארונית שלי! לא יכולה לפתוח! אני ערומה, אין לי מגבת, אין לי בגדים להחלפה!”

לקח לי כמה שניות להבין:

אני זו שנעלתי את הארונית, אבל לא את שלי. את שלה.

את חפציי מצאתי בתא אחר...כמובן שפתוח.

תיהנו מהבריכה והעיקר תזכרו את מספר הארונית שנעלתם .

לכל הסיפורים מוזמנים להיכנס לכתובת:   ofrazomer.blogspot.com