זורקים וזורקים
"מה הכול זורקים!" הייתה אמא שלי אומרת בצער למראה צלחת פלסטיק סדוקה שיכלה לשמש עדיין תחתית לכוס והושלכה לפח.
צדקה אמא שלי.
זו הייתה יריית הפתיחה למה שקורה סביבנו היום.
ברחוב שלנו, יום שני הוא יום פינוי הזבל.
מה לא זורקים? איזה שפע.
סלון שנראה חדש לגמרי, ארונות מטבח מפורקים, כיסאות, שולחנות, שידות, ניברשות, מחשבים, טלויזיות, טוסטר אוון, מכונות כביסה, מיקרוגלים, תמונות, צלחות כוסות וסירים, עציצים, צעצועים, שעוני קיר ו...ספרים, המון ספרים.
ליבי נחמץ כשאני מוסיפה לצד כל אלה כמו תבלין לסלט ערמת גזם מהגינה שלנו.
למה זורקים כל כך הרבה? למה לא מוסרים? מעבירים לנזקקים?
אניות שלמות עמוסות ציוד מגיעות אלינו מעבר לים ואנחנו ממשיכים לרכוש ולרכוש להשתמש ולזרוק.. כדי שיהיה חדש.
עד שתגיע משאית הפינוי אני מצילה פה ושם עציץ לגינה, כמה ספרים, כמה תמונות ולוקחת אותם הביתה. ויש עוד עוברי אורח רחמנים כמוני.
עד ה-7 באוקטובר היה עובר טנדר והנהג שלו היה כורז במבטא ערבי " אלטעזאכן, אלטעזאכן" ואוסף כמה דברים בעיקר רהיטים ומכשירים חשמליים שניתן לתקן ואופניים.
היתה לי הערכה אליו.
העיקר שמישהו יהנה מהם ולא יושלכו ככה סתם לזבל.
גילוי נאות:
כשהייתי ילדה רציתי לעבוד במשאית זבל.
קינאתי בפועלים שעומדים מאחור אוחזים במוט והמשאית נוסעת והם קופצים ויורדים ועולים בזמן הנסיעה ומישהו פתאום צועק "הויסה" והמשאית נעצרת.
(כנראה שהרבה בידור לא היה לנו😉)
ובאמריקה, עושים גארז' סייל בסופי שבוע בחצרות וזה דבר נפלא.
אפילו ילדים מוכרים את הצעצועים הישנים שלהם תמורת כמה פרוטות ולא זורקים אותם ככה סתם לפח. מעבירים הלאה.
ואפשר ללמוד מהם עוד הרבה דברים על זבל, כי
באמריקה זבל עולה/שווה כסף!
ועל כך בהזדמנות אחרת.
ובהודו למשל, כמו בהודו.
נדהמתי לראות מוכר תבשילים, הופך את הבסטה ומשליך בסוף היום את כל תכולתה על הכביש. הפרות כנראה מתוך הרגל חיכו בצד בסבלנות לרגע הזה ואז ניגשו לאכול.
"השתגע" חשבתי לעצמי, מה הוא חושב לעצמו שהוא ביל גייטס?
עד שמישהו הסביר לי.
להודי הזה אין מקרר וחשמל זה יקר! כמו למרבית הרוכלים.
הוא חייב להשליך את האוכל שנותר היום לעיני כולם, כדי שהקליינטים ידעו בוודאות שלמחרת הוא יבשל אוכל טרי וחדש לגמרי.
(רואים, לא תמיד אפשר לשפוט לפי מראה עיניים בלבד)
וגם לי יש כללים:
חוץ ממשהו לאוסף החתולים, לא יכנס יותר שום דבר הביתה. פשוט אין מקום יותר. גם המחסנים כבר מלאים. (אולי רק איזה עציץ קטן לגינה😉).
ולמי שמתכוון להמשיך להשליּך ככה סתם חפצים לרחוב בלי חשבון, אני מצטטת את הנשיא ביידן:
נ.ב את התמונה מצאתי ברחוב