שרי ציידת הנחשים
לפני שנים מכרנו את הקוטג' ביהוד (סיפור בפני עצמו)
ועברנו לשנה לדירה שכורה בקומה 9 ביהוד.
וכך ננטשו לגורלם 10 חתולים שהיו בני ביתי ונותרו ללא בית (מאז כל שנה ביום כיפור אני מבקשת מהם סליחה ).
ובנוסף למזלם הרע,
הקונה של הבית שנא חתולים! הניח דוקרנים על אדני החלונות, קנה כלב גדול שישוטט בחצר ואף איים עלי שאם יראה חתול אחד...
לקחתי איתי מספר חתולים לדירה השכורה בקומה 9 אבל בלילה הם התחילו לילל מהמרפסת וכשהשכנים התלוננו שמאז מלחמת המפרץ לא שמעו כאלה אזעקות נאלצתי להחזירם לרחוב.
אז מה עושים? מה עושים?
מצאתי בשדה הסמוך עץ גדול והפכתי אותו ל"בית של החתולים". שם
הגשתי להם 3 ארוחות ביום.
אבל החתולים המפונקים שלי שהיו רגילים לבית ומיטה חמה לא שרדו . כל יום נעלם חתול אהוב אחר ואחד "טרוף טורף" ע"י כלב הבוקסר של השכן שנהג להסתובב אתו בלי רצועה.
רק חתולה אחת בשם שרי, חתולת פ"ז ( פח זבל) חמודה התעקשה על "זכות השיבה" ועל אף האיומים הגיעה יום יום לקוטג' ושם האכלתי אותה כאנוסה, בסתר.
חלפה שנה ונאלצנו לעזוב את הדירה ביהוד לטובת תל אביב.
ביום המעבר התיישבתי על מדרגות הקוטג' (הפעם בגלוי) ליד שרי החתולה ליטפתי אותה והסברתי לה בצער רב שאנחנו עוזבים וכעת היא תצטרך לדאוג לעצמה.
ואז הופיע הקונה של הקוטג', נעמד מעלי ובקולו הרועם קרא:
"זו החתולה שלך?????"
"כן" עניתי וציפיתי לגרוע מכל.
"אפשר לקבל אותה?"
לרגע חשבתי שאני לא שומעת טוב.
"אתה, אתה מעונין בחתולה???"
ואז נזכרתי שלפני מספר ימים הייתה מודעה קטנה בעיתון המקומי שבאחת החצרות ביהוד התגלו 30 נחשי צפע! 30 צפעונים קטנים!!!
"זה אצלך? " שאלתי. " ה-30 נחשי צפע?" ,
"שששש...40.... " הוא ענה . "שלא ישמעו אותך"
"אני צריך את החתולה שתגרש את הנחשים שאולי נותרו, אשתי והילדים מפוחדים, האם החתולה מסוגלת?"
"בוודאי" עניתי "ציידת אמיתית! הרי זו הטריטוריה שלה!" ובראשי כבר החלה נרקמת הנקמה.
"אבל לשם כך היא צריכה....תנאים" והתחלתי לפרט לו את התנאים.
רשימה ארוכה של קניות שלא הייתה מביישת אף חתול גזעי מהעשירון העליון.
*מיטה לחתול
*שק אוכל יבש (הכי יוקרתי)
*קופסאות אוכל רטוב . דליקטס (היקר ביותר)
*קערת מים מנירוסטה מבריקה וכנ"ל קערת אוכל .
*מברשת לפרווה. פעמיים ביום היא רגילה שיברישו אותה.
*חול לחתולים וארגז .
וכמו כן תקבע תור עם הווטרינר ד"ר... (הכי יקר ביהוד והסביבה) לחיסונים ותילוע.
"ואני" אמרתי "מחכה פה עד שתסיים את הקניות ואראה לך היכן להניח כל דבר"
והוא הלך.
ואני חיבקתי את שרי שלי ולחשתי לה " יהיה טוב שרי יהיה טוב"
והוא חזר כעבור שעה עם כל המוצרים.
דבר ראשון ביקשתי שיקשור את הכלב בפינה הכי רחוקה בחצר.
נכנסתי אתו לבית והנחתי את המיטה לחתולים באמצע הסלון ולידה את המברשת ואת הקערות הנחתי במטבח ומילאתי מים ואוכל.
ואז... פתחתי את הדלת וקראתי לשרי.
והיא דילגה פנימה בזנב מורם היישר לקערת האוכל המעודן ואחר כך ליקקה את פרוותה מכף רגל ועד ראש והלכה לנוח במיטתה החדשה.
ליטפתי והברשתי אותה והיא בתמורה השמיעה גרגור כזה חזק שלא שמעתי בחיים.
וככה נפרדנו.
אגב, אם היה אפשר גם אני הייתי חוזרת לגור שם.
בסוף כולם רוצים לחזור הביתה.
שתהיה לכולנו שנה יותר טובה.
לא נפסיק לקוות
שכל המפונים והחטופים יחזרו לביתם ויזכו לבית ולחיים טובים.
