"דמעת תורה"
⬛️⬛️⬛️⬛️⬛️⬛️⬛️
לא שמח השנה ב"שמחת תורה" וגם עוד הרבה שנים, לא יהיה שמח.
הוא ייצרב בזיכרון שלנו כּיום אסון לאומי.
מספר ימים לפני ה-7 באוקטובר השתתפנו גיסתי ואני בטיול "חצבים" מצפון לרצועת עזה שבסיומו הגענו לנתיב העשרה.
"אל תיסעי" הזהיר אותי בעלי "הם על הגדר, משתוללים".
האמת חששתי ועניתי "המדריכה בטח קיבלה אישור מהצבא (עוד אישור שמישהו חיפף כמו במסיבת הנובה) "אין לך מה לדאוג" .
בתוכי הרגשתי שחוץ מלטייל ולראות חצבים אני רוצה לבּקר ולתמוך באנשים הטובים "סמוכי הגדר" שגרים שם.
למרות המתיחות הביטחונית אף אחד מהמטיילים לא ביטל .
היה יום נעים,
ראינו מלא חצבים פורחים וביקרנו בכמה מקומות שעד ה-7 באוקטובר אף אחד לא ידע בדיוק את מיקומם .
הפסקת אוכל עשינו בחוף זיקים, ולקראת ערב נסענו בכביש (ריק לגמרי) לנתיב העשרה. הבטתי מעט בחשש מבעד לשמשת האוטובוס (לא רואה שום צבא בדרך) ושמחתי שהגענו בשלום היישר ל"מאהל של מיכה ביטון".
שם צפינו במופע מוסיקלי מקסים של מיכה (שהוא "ציון" מהספר "אל עצמי" של הסופרת גלילה רון פדר)
וכשהגיע זמן השאלות שאלנו:
טוב לכם לגור פה ככה ליד הגבול? והתשובה "גן עדן".
אני לא רואה פה אף חייל ששומר המשכתי (חייבת תמיד לקלקל את החגיגה? )
"יש מצלמות" ענו לי .
ולסיום הטיול נכנסנו לסדנת הקרמיקה של הקרמיקאית המוכשרת נעמה און רעייתו וקניתי לי למזכרת אגרטל מיוחד ויפיפה שמצא מאוד חן בעיני ומעמד מקורי לטלפון קנתה גיסתי. .
ימים מספר אחרי הטיול ... הגיע ה - "7 באוקטובר" הנורא.
לא ידעתי אם הם שרדו ואם נשאר משהו מה"מאהל של מיכה" ומהכלים היפים של רעייתו.
נרשמתי מיד לחוג קרמיקה ובין מטחים לאזעקות יצרתי באטרף חיקויים לאגרטלים כמעט כמו שלה. (רק טיפה עקומים ולא מחזיקים מים) וגם מאחזי טלפון יפים.
העיקר שתישארנה מזכרות ממנה.
כשנודע לי שהם בחיים, חדלתי ..משאריות החומר עשיתי עוד כמה פסלוני חתולים לנכדתי... והפסקתי . קרמיקאית אני לא.
חלק מהאגרטלים עומדים בסלון ביתי (בתמונה למעלה) וחלק מסרתי.
זהו.
מקווה שיום אחד ניפגש שוב ואמצא אותה מכיירת בסדנא שלה:
"בית"
"תקומה"
"תקווה"
"ביטחון"
ו"שלום במזרח התיכון".
אקנה בעיניים עצומות את כולם.
