כ' תמוז, יום הולדתי

 היום כ' תמוז יש לי יום הולדת. ב-3 ביולי נולדתי אבל כ' תמוז זהו יום הולדתי וגם יום מותו של הרצל, חוזה המדינה. 

ב-7:00 בבוקר אבי היה פותח את הרדיו "טוק טוק כאן קול ישראל מירושלים. היום כ' תמוז יום הזיכרון להרצל".

"עפרה, מזל טוב!" היה אומר, וזהו ניגמר.

לא היתה חגיגה, לא היו בלונים, לא אפו עוגה וגם לא מתנה. 

העיקר אבא לא שכח. 

מה יש פה לחגוג? 

אז גדלתי בשנה.

נולדתי בבית היולדות ברחובות (ילדה רביעית להורי) כעבור מספר ימים אמא הביאה אותי הביתה ברגל.

"על חשבוני אתם עושים ילדים" אמרה סבתי שכבר היה מטופלת בילד אחד שובב (אחי) כשאימי החליטה לצאת לעבודה ולעזור לאבי בחנות החשמל.

עם זאת, הייתה לי ילדות מאושרת. 

ללא מחסור ודאגות. אחי ואני רצנו כל היום בחצר, שיחקנו, טיפסנו על עצים זרקנו אבנים ורדפנו אחרי תרנגולות וחתולים.

בערב חזרנו עייפים ומרוצים ונרדמנו במיטה מיד. (בלי סיפורים לפני השינה ואמא שבי לידי).

גדלנו להיות ילדים עצמאיים חרוצים שמחים וטובים, גם בלי חגיגות יום הולדת.

(להורי כנראה הספיקו החגים, השבתות, הבריתות, הבר מצוות, החתונות לרוב, במשפחה המורחבת). 

הבוקר,  הדלקתי את הטלוויזיה, 

טאם טאם טאטאם "כאן חדשות השעה 7..." 

כבר לא מזכירים יותר את הרצל ואת  כ' בתמוז.

הלכה המדינה.

אבל אני לא מוותרת. אני חוגגת.  הזמנתי  אוכל תאילנדי, קניתי עוגה. הילדים והנכדים יגיעו ויחד נשמח. 

אז גדלתי בשנה (71) מה יש פה לחגוג?

שבת שלום💐