חודש הסליחות

 סליחה? למה?

האמת אף פעם לא פגעתי במישהו במזיד ואם פגעתי (כנראה "שצדקתי"😉) התנצלתי וביקשתי סליחה, חוץ מההוא שלא הספקתי שחצה את הכביש בריצה ולא במעבר חציה ושפשתי לו עם האוטו את האחוריים,, 

אבל יש איש אחד שמאוד הייתי רוצה להתנצל ולבקש ממנו סליחה מעומק ליבי. 

מר צינוביץ. 

בזמנו היו לנו ביהוד למעלה מ-10 חתולים.

אליהם הצטרפו מספר חתולי רחוב ששמו לב שהמסעדה בביתנו פתוחה 24 שעות ביממה.

את החתולים המצטרפים שהיו בדרכ' ללא שמות דאגנו לדלל והסענו אותם בכלוב למוסדות אקדמאים כמו מכון ויצמן, הפקולטה לחקלאות ואוניברסיטת ת"א שם למדו מדעי הדשא וזכו לליטופים ואוכל מסטודנטיות יפיפיות ורחמניות 

בינהם היה חתול ג'ינג'י אחד שרוני אילף אותו מגיל צעיר לאכול מכפות ידיו.

בהתחלה הוא הגיש לו את המזון קרוב, אבל לאט לאט הוא העלה את רף הגובה ל - 20, 30, 40 ס"מ עד שהחתול ידע לקפץ לגובה של 1 מטר ואף יותר, כדי לקבל את מזונו, ממש אקרובט!  מה ששיעשע את כולם אבל התחיל להטריד, כל הזמן הוא קופץ.

החלטנו להיפטר ממנו..

באותם ימים לימדתי לימודי ערב את ישומי המחשב.

היה לי תלמיד אחד חרוץ ונחמד, בשנות השמונים לחייו, מר צינוביץ (זוכה פרס ביטחון ישראל) שהתמיד לבוא לשיעורים והקפיד לתרגל ולהכין שיעורי בית. הוא אף ביקש שאבוא לביתו ואלמד אותו שיעורים פרטיים כדי שיוכל לעמוד בקצב הלימוד.

היה לו בית פרטי עם גינה גדולה ומטופחת ואשה חביבה צעירה ממנו חייכנית וטובת לב שטיפלה בו.

ואז,  הגיע היום שהחלטנו להעביר את את החתול הג'ינג'י המטרידן מביתנו ועלה לי רעיון שבמקום לשלוח אותו לאוניברסיטה כמו יתר אחיו החתולים אשחרר אותו בגינה היפה של מר צינוביץ שם קיוויתי הוא יזכה לחיים טובים ומאושרים.

וכך היה.

כעבור כמה ימים הגיע מר צינוביץ לשיעור עם יד מגובסת תלויה בתוך תחבושת לבנה שקשורהּ על צווארו וכתם אדום על מצחו

" מה קרה???" שאלתי בדאגה.

והוא ענה "עפרה, את מבינה בחתולים" ( לא היה שיעור שלא הזכרתי אותם.)

"תשמעי, במזג אויר נעים אני רגיל לאכול את ארוחותי בגינה, לנשום קצת אויר. אשתי הכינה לי ארוחת בוקר יצאתי עם הצלחת החוצה ופתאום... מימין זינק עלי חתול ג'ינג'י וחטף לי את האוכל! בחיים לא ראיתי דבר כזה!!"

החוורתי, מה יכולתי להגיד?

"ואז בצהריים" הוא ממשיך "יצאתי עם צלחת שעליה היו שניצל ופירה, ואותו חתול זינק הפעם מצד שמאל חטף את השניצל ומרוב בהלה נפלתי וזה מה שקרה" והוא מראה לי את הגבס שעל ידו.

ספקתי את ידי בצער וכבר

עמדתי לגלות לו ולהתנצל מעומק ליבי

אבל אז מר צ׳ינוביץ המשיך "עפרה, מה את מציעה לעשות עם החתול?"

גמגמתי ואמרתי לו "מר צינוביץ, מה שאני מציעה הוא שלא תצא לאכול בגינה מספר ימים ואז החתול יבין שאין יותר אוכל וילך לחפש במקומות אחרים".

כעבור שבוע הגיע מר צינוביץ לשיעור עדיין עם גבס על ידו והודה לי על העצה הטובה שנתתי לו.

החתול הג'ינג'י (האקרובט) נעלם. 

מר צינוביץ סיים בהצלחה את הקורס, שנים רציתי לבוא לבקר אותו לגלות לו ולבקש ממנו סליחה אבל לא העזתי.

יום בהיר אחד ראיתי מודעת אבל שמר צינוביץ נפטר בשיבה טובה.

בהלווייתו היו הרבה מאוד אנשים, אשתו ומשפחתו ונדמה לי שראיתי עומד שם גם חתול ג'ינג'י אחד 🐈.

סליחה מר צינוביץ 🙏.

אני מקווה שאתה שומע אותי מלמעלה.