סבתא גנדה בת 111
לוא סבתא גנדה הייתה יושבת איתנו הערב בסוכה, היינו חוגגים לה יום הולדת 111 מספר מרשים בהחלט.
סבתא גנדה נולדה בגרמניה בשנת 1914 במשפחה גדולה, מסורתית. בשנת 1935 עלתה ארצה לבדה באנייה והשתקעה במושבה רחובות בה הכירה את אבי.
הייתה ציונית, חרוצה, מלאת תקווה וביטחון.
כדי שלא תשכחו את דמותה ואת חכמתה, אני מביאה כאן לקט קטן מהאמירות שלה, שילוב ייחודי של גרמנית ועברית. משפטים קטנים, פניני חכמה שהיו לנו אורים ותומים.
א. גזר גזר וקס אנד גרזר.
תאכל הרבה גזר (תמיד היה בארוחת הצהריים) ותגבה (ןקס). לא עזר הרבה, אבל בהחלט היה בריא.
ב. אנדי ארבייט מארש מארש מארש.
צא לעבודתך מלא מרץ (בצעידה בקצב המארש) .
ג. אלס אאופ אסן!!!
סיים את כל האוכל (שטרחתי להכין בשבילך, אחרת...תחטוף).
ד. דיוק (פינקליש) ניקיון (זאובר) וחריצות זה שם המשחק,
והיפוכו: פאולנצר (עצלן)
תמיד יש עבודה תמיד יש מה לעשות.
דוגמא לפאולנצר : פרץ אחי קיבל משימה לשאוב אבק. הוא סגר את הדלתות בסלון, הפעיל את השואב ונישכב על המיטה לקרוא ספר כשהשואב מרעיש סתם. פאולנצר. מאז הוא חרוץ מאין כמותו.
ה. קומו-נא חיואלה שמח.
שיבוש של השיר "קומו נא אחים בלב שמח".
משמעו: "בוקר טוב ילדים. התעוררו וקומו."
ו. נּיש וורפן!!!!
לא זורקים!!!! שום דבר לא זורקים! בטח לא אוכל! וכן, לכל דבר וחפץ יש שימוש משני.
כשהייתי קטנה הייתה לי כרית קטנה מלאה נוצות בשם "מריחי" שמאוד אהבתי אותה. היה לה ריח מיוחד והייתה כבר בלויה. ערב נישואי אמי ביקשה לזרוק אותה. "לא יפה שרוני יראה". כעבור מספר שנים היא הופיעה מחדש מצופה בבד של החלוק הישן של אמא, שום דבר לא זורקים.
ז. הופה הופה רייטה .
שיר בגרמנית שבו מטלטלים ומקפיצים את התינוק על הברכיים עד שהוא כמעט נופל. השיר מסתיים במילים "אם התינוק נופל אז הוא צורח". לרוב לא נפלו....אבל צחקו (מפחד).
ח. וק וק בבקשה סבתאלה דירללה.
מלמד ילד קטן איך מבקשים יפה מּסבתא, בלי בכי ויללות.
ט. ואס דו קאנץ הויט ביזורגן, ניש פאשידנה דאס צומורגן.
אל תדחה למחר את מה שאפשר לעשות היום.
י. לנגסם, אבר זישר!
עשה לאט, אבל בטוח.
י"א. וו דו גאט גטוטרה דאס ניימר וידר אין.
איפה שהנחת, שם תמצא. צריך לשים ה-כ-ו-ל במקום. מיועד בעיקר לגברים. "איפה המפתחות שלך? " איפה שהנחת אותם.
י"ב. גיי גראד.
לכי זקוף! תתישרי! משפט שנאמר לי מבוקר עד ערב. לא עזר
י"ג. מורגנשטונד האט גולד אם מונד
בתרגום ישיר: שעת הבוקר שווה זהב.
בתרגום חופשי: שעת הבוקר עולה ביוקר. התעוררת? תתחיל להתניע!
י"ד. מלאכים עוזרים לי תמיד.
פשט: תמיד נמצא מישהו שמושיט לי יד כשאני צריכה עזרה.
דרש: שום דבר לא מהווה בעיה. אני מסתדרת.
ט"ו. לא אומרים "לא" לאמא ,
מה שאמא מבקשת, תמיד עושים! (אתה מבקש הרבה והיא רק מעט, אז תעשה! בלי לשאול שאלות).
ועוד כמה דברים שראוי שנזכור:
החיים אז לא היו קלים,
סבתא גנדה התאלמנה בגיל 60 ועד גיל 72 ניהלה בעצמה את חנות החשמל.
- בטלפון הייתה עונה :"טיקטין מדבר".
- נסעה לבדה לחו"ל מספר פעמים, כולל טיול במזרח הרחוק ובאמריקה.
- קיפלה הרים של כביסה, טיגנה ערמות של שניצלים ותמיד הסכימה לשמור על הנכדים (12) כשההורים היו בחו"ל.
- הייתה נדיבה לכל אביון .
- הייתה בין הנהגות הראשונות ברחובות.
פעם בסוף הקיץ בדרך לחיפה ירד לפתע גשם זלעפות, הווישרים עדיין לא הורכבו על המכונית, ולא ראינו כלום. לפתע המכונית נכנסה לשלולית מים ענקית. משני צדיה התרוממו עמודי מים גדולים.
אמא לא איבדה את העשתונות, המשיכה לנהוג בזהירות וקראה בקול "הו, כמו חציית ים סוף!".
מטבעה הייתה אופטימית, למעט פעם אחת שלא אשכח. כשהייתה בערך בת 90 לקחתי אותה לטיול אחרון, לתצפית ממגדלי עזריאלי. הראות הייתה מושלמת, היא התבוננה בנוף המרהיב של תל אביב ובמקום להתפעל נאנחה:
"את כל זה הם רוצים לקחת לנו?"
"לא אמא" אמרתי "אנחנו לא ניתן להם!"
אגב, כשירדנו במעלית, ראינו גברת מחזיקה בידה ארנק עם ציורי חמניות בדיוק כמו של אמא "איזה צירוף מקרים!" חשבנו.
הגברת עם הארנק יצאה שתי קומות לפנינו. כשהגענו למטה אמא פתחה את התיק שלה ו..."אין ארנק"! זו לא הייתה גברת זו הייתה גנבת.
בתוך הארנק היה שטר של 100 ש"ח.
"לא נורא" אמא אמרה "גם גנבים צריכים פרנסה".
לכל הסיפורים בבּלוג מוזמנים להיכנס לכתובת: