ואלה שמות בני ישראל
רק נולדת וכבר מחליטים עליך מי אתה. השם שלך יותר מכל מסביר מי הם הוריך, באיזו מדינה גדלת ובאיזו תקופה.
במסגרת פרויקט "השמות של ישראל" של ynet חזרו אל כמה מהשמות שהיו פעם נפוצים מאוד אך עם השנים הפכו לנדירים מאוד, אחד מהם הוא השם שלי, עפרה. השנה לא נולדה אפילו תינוקת אחת בשם הזה!
על שמות, יש לכולנו מה להגיד. "שם יפה", "שם מוזר", "מסכן הילד"... אספתי כמה אנקדוטות קטנות שלי ושל רוני ושל אחרים, מה יותר ישראלי מסיפור על שם?
חלק א' - במשפחה
אמא שלי בכלל רצתה לקרוא לי י-ה-ו-ד-י-ת. שם ציוני מכובד.
לידה שכבה יולדת קיבוצניקית שנחרדה " איך את קוראת לילדה כזו קטנה בשם מיושן כל כך?"
אז איך לקרוא לה? "עפרה" אמרה לה הקיבוצניקית, וכך היה.
אך אמא שלי מעולם לא התלהבה מהשם הזה. צרם לה שהסתיים בהברה רה, רע. בעוד שאני הייתי באמת ילדה טובה.
ובעיקר לא הייתה בטוחה איך מאייתים אותו, אופרהּ? עופרא? עופרע?
בבית קראו לי עופי, עופיל'ה
אחי קרא לי ג'וקי
בעלי קורא לי אשתי הראשונה
הילדים, אמא, הנכדים סבתא.
כשהגיעה לאמא שלי מטפלת פיליפינית קטנה ומתוקה עם צלב גדול תלוי על צווארה אמא שלי שכבר התקשתה בשמיעה שאלה לשמה והמטפלת ענתה לה "יוניס".
"סוף סוף י-ה-ו-ד-י-ת" ספקה אמי את כפיה תוך כדי שהיא מתעלמת מהצלב התלוי, "הו יודית, אני שמחה להכיר אותך יודית".
ולי נותר רק לקוות שאמא לא תשנה את הצוואה בהתאם.
לבעלי רוני יש סיפור דומה.
הורים רבים בדור ההוא נתנו שמות על שם בני משפחה שמתו בגולה. רק שיישאר זכר.
כשחזרה אמא של רוני הביתה מבית היולדות עם תינוק חמוד בשם יעקב (ע"ש הסבא שנירצח בשואה)
נתקלה בחדר המדרגות בילדה של השכנים בת התשע ששאלה אותה "איך קוראים לתינוק?"
"יעקב" ענתה אמו.
"לתינוק כזה קטן יעקב?".
"אז איך לקרוא לו?" שאלה.
"רוני, זה שם יפה!".
ואכן כולם קראו לו רוני אבל בתעודת הזהות נישאר תמיד יעקב.
לימים פגשו את "הילדה הקטנה" שנהייתה אישה גדולה ושאלו אותה "למה אמרת שיעקב זה שם לא יפה?"
והיא ענתה "אם הקשבתם לדעה של ילדה בת תשע זו בעיה שלכם". חצופה הייתה וחצופה נשארה.
ואני, גם היה לי רגע כזה.
חמותי ביקשה שאקרא לבתי אסתר ע"ש הסבתא ז"ל. מה הקטע? במקום תינוקת חמודה תסתובב לי בבית סבתא? הגענו שתינו למשרד הפנים. הפקידה ביקשה ממני לאיית את שם הילדה. התחלתי. א', ס', ואז הוספתי מהר נ' ו-ת'. ואסתר נהייתה לא-ס-נ-ת ואין יותר סבתא בבית.
לימים כששאלו את חמותי שכבר איבדה את זיכרונה, איך קוראים לנכדתה, היא לא איבדה את עשתונותיה ואמרה "מה זאת אומרת איך קוראים לה? החמודה שלנו!".
חלק ב' - כשהייתי מורה
כמורה היו לי הרבה תלמידים עם שמות אופנתיים ופופולאריים לתקופתם. למשל, מיכל ויעל. "יעל ומיכל שקט" כל הכיתה נהייתה בשקט.
ואז הגיע עידן שמות היוניסקס שבלּבלו אותי: גילי, רוני, דורון...עדי.
"עדי הבן" ו"עדי הבת". עדי הבן היה מעצבן. התעקש על שיער ארוך ואני לא זיהיתי מי הבן ומי הבת. רק בסוף השנה הסתפר כי בבריכה דרשו ממנו לחבוש כובע ים...
והנה דוגמא להזמנה לחתונה שקבלתי :
SAVE THE DATE
מתחתנים
שרון עם ב"ל שרון
מזל טוב!
אבל "שיא השמות" הגיע בכיתה שבה היו לי שני תלמידים בשם יוסי כהן.
האחד, תלמיד מופרע ממש והשני ילד טוב ירושליים,
והנה הגיע יום ההורים.
להורה אחד סיפרתי על הילד הבעייתי שלו ולהורה השני כמה נפלא בנו.
למחרת הגעתי לכיתה ומה רואות עיני? יוסי הילד המופרע יושב נינוח על הכיסא כשהוא מחייך חיוך שועלי ויוסי הטוב יושב בראש מורכן ועל פניו סימן של סטירת לחי טרייה.
אוי,
מיד הבנתי את הטעות שעשיתי! קראתי ליוסי הטוב, התנצלתי בפניו וגם כתבתי מכתב התנצלות להוריו. הם לא התלוננו וטוב שכך.
בּמבחן קיבל יוסי הטוב ציון 80 במחשבים.
אבל בתעודה פיציתי אותו בציון 100.
20 אחוז בונוס על הסטירה. "יוסי, ילד שלי מוצלח"
זהו, חפרתי מספיק.
אהבתם? העבירו לחברים שאוהבים סיפורים.
לקישור לפרויקט השמות - הקישו כאן
.png)
לכל הסיפורים מוזמנים להיכנס לכתובת ofrazomer.blogspot.com