המטבח
כל פעם שאני פוגשת מישהו חדש יוצא לי סיפור.
פגשתי בבריכה מישהי שעבדה כמעצבת מטבחים של חברת רגבה.
וזה הזכיר לי סיפור שרוני ואני היינו זוג צעיר בחיפה קנינו דירה ברמות רמז, בית ישן מאוד דו קומתי עם גג רעפים אדום וגינה . "מה זו החורבה הזו?" שאלה בת דודתי כשראתה את הבית.
אז התחלנו לשפץ.
אני רציתי מטבח חדש שישדרג את החורבה. "או רגבה או שום דבר". אמרתי לרוני.
בסוף קנינו שורה של ארונות מטבח סטנדרטים עם פורמייקה בדגם אורן וכעת נותר רק לבחור קרמיקה .
ירדנו לעיר התחתית בחיפה , שם בין אלפי האריחים מצאתי 2 ארגזי קרמיקה אדומה עם קישוטים חומים שמצאו חן בעיני וגם המחיר היה זול.
מסרתי לאחמד הרצף את הארגזים ואמרתי לו "דיר בלק אם אתה שובר ולוא בלטה אחת. אין יותר למכירה כאלה!"
והוא הניח אריח אחר אריח וכשסיים להניח את האריח האחרון נגמר הארגז.
כל הלילה לא נרדמתי מרוב התפעמות כמה אקסקלוסיבי ויפה יצא המטבח .
גם כל האורחים שיבחו את טעמי המופלא והמטבח היה המקום הראשון שבו ביקרו לפני שנכנסו פנימה.
חצי שנה לאחר מכן, נסעתי לסיור עם החוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה להכיר את הכפרים הערבים בדרום הר חברון.
(אז עדיין קיבלו אותנו יפה).
הגענו לכפר תרקומיה ועל אחת הגבעות עמד בית בודד ולשם היו מועדות פנינו. על משקוף הבית התגלתה אבן עתיקה ועליה כתובת ברכה
𐤁𐤓𐤅𐤊𐤉𐤌 𐤁𐤀𐤉𐤌 בכתב עברי קדום.
כבר מרחוק הבית נראה לי מוכר.
את כל החזית, הקירות והמרפסת כיסתה הקרמיקה האדומה של המטבח שלי!
כשנכנסו קיבלו את פנינו בקפה שחור ואני הבחנתי שהקרמיקה האדומה מכסה גם את המטבח וגם את השירותים. ( בדקתי).
לא פלא שנותרו רק 2 ארגזים ממנה.
חזרתי הביתה בפנים נפולות. מאז לא סבלתי יותר את המטבח שלי .
אגב; היה לנו אז חבר ארכיטקט שאשתו עבדה כמעצבת מטבחים. מקצוע חדשני באותה תקופה.
"מי מבזבז כסף על מעצבת מטבחים? מה הבעיה לשים מקרר פה, כיור שם , כיריים ליד.." שאלתי אותה בזלזול.
וֹתשובתה:
"אנשים חכמים".
היא בטח לא הייתה בוחרת בקרמיקה אדומה עם קישוטים חומים מדרום הר חברון.
חבל שלא התייעצתי איתה.
מאז כבר החלפתי כמה וכמה דירות ומטבחים והּגעתי למסקנה שמה שבאמת חשוב זה לא איך שהמטבח נראה אלא איזה אוכל יוצא ממנו!
